תרגום מאנגלית: ? מקטע השאלות תורגם על ידי ליאורה ורדי
שלומות, חברי היקרים מאד. ברכות לכל אחד מכם אשר נמצא כאן ולכל אחד מכם אשר קורא מילים אלו.
זה הפך ברור בעבודה זאת של הגשמה עצמית, שאי מציאותיות גורמת לדיסהרמוניה, והיכן שמצויה דיסהרמוניה, אין אהבה. המעגל נסגר. היכן שאין אהבה, לא יכול להתקיים מימוש.
כל הדתות, הפילוסופיות והפסיכולוגיות מסכימות שאהבה היא המפתח למימוש, לביטחון ולצמיחה יצירתית. ובכל זאת אהבה לא יכולה להיות מצֻווה, גם אין היא יכולה להיות ציווי. זוהי תנועה חופשית וספונטאנית של הנשמה. ככל שאנשים ינסו לאהוב כאילו זו חובה שנדרשת על ידי המצפון או ע"י החובה לציית, כך פחות ופחות תתגלה אהבה באמת.
היכן שקיימת אהבה, חייב להתקיים מימוש. העדר מימוש הוא סימן מובהק לכך שהנשמה טרם למדה לאהוב. למרות שמילים אלו עשויות להיות מובנות באופן כללי, המשוואה הפשוטה הזאת לעיתים קרובות נעלמת מעניינו.
עכשיו, בואו נתבונן עמוק יותר לתוך הנושא של אהבה. בדרך זו אנו יכולים להתקדם צעד אחד קרוב יותר להשגת החשוב שבכל המפתחות לחיים של אמת לא באמצעות הליכה אחרי צווים מלאכותיים שנכפו מבחוץ על ידי האינטלקט, אלא בפעילות פנימית ספונטנית של הלב.
כאשר אהבה קיימת, בריאות פיזית, אחד מן התנאים ההכרחיים לחיי אדם, חייבת גם היא להיות נוכחת. אהבה היא כוח מטהר, ובמידה שהיא נעדרת, כל מיני סוגים של רגשות שליליים יגרמו לבריאות לקויה, במיוחד כאשר הבעיות נשארות בלתי מזוהות לזמן ארוך מספיק. כאשר האהבה קיימת, חייבים להתקיים יחסים אנושיים מוצלחים משום שבנוכחותה של האהבה אין כל פחד, אין חוסר אמון ואין אשליה. אהבה יכולה לפרוח רק מתוך הקרקע המוצקה של מציאות ושל חוסר פחד. היכן שאדם תופש את המציאות באמת, הוא לא יבטח כשאין זה הולם לעשות זאת ולא יימנע מלבטוח בנסיבות הראויות. הוא מקבל את האחר כפי שהוא או היא הינם והוא מתאים את רגשותיו למציאות. אז אין עוד כל נחיצות לאדם לגשש באפילה בחרדה, חצי בוטח וחצי לא בוטח, מושלך בין צרכיו לבין פחדיו.
אהבה ובטחון עצמי הם באופן בלתי נמנע תלויים זו בזה. כשהאהבה נעדרת, הנפש בהכרח מבולבלת, ולהפך, כשקיים בלבול, אהבה בהכרח חסרה.
כשהאהבה קיימת, כל העימותים חייבים להעלם. האישיות תמצא את קו הגבול העדין בין מה שנראה כקיצונות ותזהה את ההבדל בין גישה בריאה למעוותת. לדוגמא: הפגנת אסרטיביות בריאה ללא סטייה לתוקפנות או עוינות. כמו כן לא תהיו עוד בבלבול בין החלופות של כניעות ושליטה באמצעות רצון עצמי. תדעו מתי לעמוד על זכויותיכם ללא עוינות כנגד תביעות בלתי מוצדקות שציות להן יהיה הרסני כלפי כל הנוגעים בדבר. לא תהיו עוד מובלים לכיוון הקוטב ההופכי לציות, מרדנות עיקשת, רק משום שוויתור תמיד יופיע כמו כניעה משפילה ומשעבדת.
רק דרך האהבה נשמר האיזון ההפכפך בין קיצונויות מנוגדות. איזון עדין זה נובע באופן אוטומטי מתוך יכולתו של הלב לאהוב, אך כאשר הבנה אינטלקטואלית לבדה מנסה למצוא את שביל הזהב הוא נשאר חמקמק ולא משנה באלו ייסורים עולה החיפוש אחריו.
ובכל זאת, מפתח אוניברסאלי זה לאהבה הינו כה קשה לשימוש עבור האנושות. אין דבר שיצורי אנוש נרתעים ממנו יותר ופוחדים ממנו יותר מאשר פשוט להרשות לעצמם לאהוב. לאהוב נראה כה מסוכן, כה מאיים וכה בלתי הפיך. דבר לא יכול להיות רחוק יותר מן האמת. אך אתם בונים הגנות משוכללות ונמלטים. אינכם נמלטים רק ממעורבות ומקשר עם אחרים, או מלהיות נוכחים למשגים ולגישה הרסנית בתוך עצמכם, אלא קודם כל אתם נמלטים מלהרשות לעצמכם לאהוב. איסור זה גורם לכל שאר החוליים.
האיסור על אהבה נובע משתי אי הבנות בסיסיות. הראשונה היא פרשנות מוטעית של המציאות, במילים אחרות, אשליה. אשליה מייצרת בלבול ביחד עם כמות גדולה של רגשות שליליים כמו פחד, עוינות, נפרדות, רחמים עצמיים, אמביוולנטיות ונקמנות. רגשות אלו הופכים את האהבה לבלתי אפשרית. לא ניתן להעלותה על הדעת כאשר המושגים הפנימיים ביותר שלכם, תפישת המציאות ומערכת הערכים שלכם הן בהתאם לתפיסה לפיה אתם אמורים לפחד מלאהוב. אי ההבנה השנייה היא ההפחתה בערך העצמי ורגשי הנחיתות הנובעים ממנה. זה עלול להישמע כמעט פרדוכסלי. כשמתבוננים על כך בצורה שטחית, זה בהחלט נראה אפשרי שמישהו ימעיט בערכו מבלי שדבר זה ימעיט מיכולתו לאהוב. ובכל זאת, ידידי, זה אינו כך. שכן ברגע שאתם מפחיתים בערככם, אינכם יכולים בשום אופן לתפוש את האחר באופן מציאותי. בגלל רגשות חוסר האונים, החולשה ואי ההתאמה שלכם, האחרים תופסים עמדה של ענקים אשר מפניהם אתם מגינים על עצמכם. דבר זה יכול ללבוש צורה של התנגדות, התמרמרות או תעוב כלפיהם, אך מכל מקום, בוודאי לא זה הרגע שבו עולה בדעתכם לחוש את הפגיעות והצרכים האנושיים של האחר.
החוזקות והחולשות של האחר מתעוותות ומאבדות את צבען האמיתי. שתיהן מייצגות יסודות העוינים אתכם באופן אישי. לכן הפחתת ערך עצמכם כופה עליכם תפקיד עוין. לא משנה כמה זה מוסווה על ידי כניעות חיצונית, אשר, כשלעצמה, עשויה להיראות כאהבה. כאשר אתם מחשיבים את עצמכם כה מעט, אינכם מעריכים את החשיבות של פעולותיכם ותגובותיכם.
שתי הנטיות של הפחתה בערך העצמי ופרשנות שגויה של המציאות, הקשורות זו לזו בקשרי גומלין, יוצרות את המחסומים בפני האהבה ואת הסכנה כביכול שבה. שתי נטיות אלו הופכות את הלב האנושי לכה מבויש וכה מאופק. זהירות יתר זו בקשר לאהבה מגבירה את הנסיגה של האדם ואת בידודו. רבים מן האנשים "רוצים למחצה", אך "חצי רצון" זה מכחיש את האהבה במקום לאשש אותה. זה מציב סוגים שונים של התניות ותנאים ; ישנם כל כך הרבה מ-'אם' ומ-'אבל'.
העדר אהבה, הנובע מאשליה ומבלבול, מעוות את כושר האבחנה ומונע הערכה עצמית. מסיבות אלו, אינטראקציה מופרעת ודיסהרמוניה הולכים האחד בעקבות השני. הרגשות המופרעים והתפישות המעוותות יוצרות גרעין, שהוא מעין נטע זר בנשמה.
הישות הרוחנית, כפי שנבראה במקור, לא יודעת דבר על הפרעות אלו. הטבע שלה הוא אהבה, מצב של שפע ללא מורא, של חיוביות, של פרודוקטיביות, של התרחבות וצמיחה משמעותית – בתוך ועם היקום. המצב הטבעי שלה הוא החכמה שבאה מתפיסה מדויקת של המציאות. הגרעין של התפיסה המוסטת, אותו נטע זר, הוא שמעכב בעד הנשמה מלהיות במצבה הטבעי – המצב שלתוכו היא נולדה ושאותו היא נועדה לבטא.
יצורי אנוש נלחמים ונאבקים נגד הגוף הזר בדרכים שגויות. הם חשים בקיומו ומעוניינים לשחרר עצמם ממנו, אך הדרכים שהם בוחרים בהן כדי לעשות זאת הן, לעיתים קרובות, באפן טרגי, ההפך ממה שיכול היה להוביל להיעלמותו המוצלחת. אנשים נאבקים בו על ידי הכחשה ובריחה, על ידי כפיה ואילוץ – כפי שכולכם יודעים.
אך לרבים מכם, למרות ששמעתם מילים אלו לעיתים כה קרובות, עדיין לא נפתחה הדלת אל האמת שתשחרר אתכם לחופשי. חלק מן ההולכים בנתיב זה לא רואים שהם נאבקים שלא להכיר בגוף הזר הזה. הם מוצאים את עצמם לעיתים קרובות במצב ביניים בין ויתור על השריון שכיסה את הגוף הזה עד כה, לבין היותם בלתי מסוגלים לאזור אומץ כדי להכיר בהשלכות המלאות שקיומו [של הגוף הזר] גורם להן.
העובדה שקיומו של גוף זר זה מוכחש, גורמת ליותר סבל מאשר הייתה גורמת ההודאה בקיומו. אנשים מרגישים שעליהם להכחיש אותו משום שהם אינם מבינים את ההשלכות ש יש ללימוד האהבה והאמת. במקום לשחרר את עצמם מן הגוף הזר, שחרור שיכול להיעשות רק לאחר בחינה מדוקדקת שמגלה את טבעו ואת סיבת קיומו, אנשים עדיין פועלים כאילו גוף זר זה לא קיים. הם ממשיכים להוסיף בצורה מאולצת עוד חומר זר על חומר הנשמה המקורי.
מדוע כה קשה לכם להכיר בגוף הזר הזה? לא רק בגלל הפחד שלכם שאחרים ימצאו בכם פגם וידחו אתכם, אלא בגלל הפחד הבסיסי שמונח ביסוד; שהגוף הזר הוא אולי העצמי האולטימטיבי והבלבדי שלכם. בשלב זה אתם מאמינים שרק המעטה החיצוני המאולץ המכסה את הגוף הזר נותן לכם את ההרגשה שיש לכם אהבה, רוחב לב, זולתיות (ההפך מאנוכיות) ונדיבות. רק השכבה הדקה הזו מבטיחה לכם שאתם כמעט טובים כפי שאתם רוצים להיות, שאתם אנשים מהוגנים. ערנות מלאה כזאת לטוב שלכם אינה נותנת לכם תחושה של מציאות, משום שלא באמת גיליתם את מה שבאמת ובתמים טוב ואוהב בתוככם. מאידך, אינכם מעיזים להכיר בהפך של הטוב לכאורה הזה, כך שאתם נאבקים כנגד הודאה במה שהוא למעשה זר לטבעכם האמיתי. מכל מקום, אינכם יודעים זאת. אתם חושבים, פוחדים וחושדים שהגוף הזר הוא אתם המוחלט והאולטימטיבי. זוהי הסיבה למאבקכם.
כאשר בני אנוש מגיעים לאותו חלק חי של עצמם שמגיב לא ממקום של "צריך" אלא ממקום טבעי ובלתי נתון לספק של "אני רוצה," התגובה היא חופשית, בעלת הצדקה מוחלטת שקשה להבינה עד שחווים את המרכז החי הפנימי של העצמי האמיתי, המרכז החי, שבו אינטליגנציה ספונטאנית אוהבת וסיפוק ללא סתירות ממתינים לכם.
לסיכום, אתם פוחדים מלנקוט בצעד מלא החיים שהוא כה חיוני על מנת לשחרר אתכם מן החומר שאינו תואם את טבעכם האמיתי, מפני שאתם חוששים שגוף זר זה הוא התשובה הסופית למי שאתם. רבים מכם כבר התקדמו בתחומים מסוימים והצליחו עד לרמה מסוימת להתערטל מן השכבות המולבשות, המאולצות של טוּב לכאורה ואהבה לכאורה. בכל אופן, עדיין לא הצלחתם לגמרי לראות שיומרות אלו הן יומרות, משום שאתם פוחדים שמתחת ליומרות אין כלום מלבד ההפך מאהבה ושאין כל מציאות נוספת מעבר לכך. כך שאינכם יכולים לחוות את האמת של אהבתכם הטהורה, הטבע רחב הלב שלכם, עד שתיקחו את מה שנראה לכם כסיכון שבחקירת עצמכם לשם גילוי האם הגוף הזר שגורם לכם לאומללות כה רבה הוא אכן אתם המוחלט והאולטימטיבי או שמא אתם באמת יכולים למצוא את הארץ המובטחת שלכם מתחת לאותה שכבה. רק על ידי כך שתסיר ו בעקביות חופן של חוסר אהבה שלכם, תוכלו לחוש את אהבתכם באופן ספונטאני. רק על ידי שתכירו בשקידה באנוכיות שלכם תוכלו לשכנע את עצמכם בזולתיות הפוטנציאלית שלכם.
זה דורש אומץ, שמפציע כאשר אתם ניגשים לכך ברוח של אהבת האמת, הנכונה לפגוש את עצמכם כפי שאתם, יותר מכל דבר אחר. כאשר אתם עושים חשבון נפש יומי בחנו את התגובות חסרות ההרמוניה שלכם ועשו מדיטציה באופן הבא ": אם אני בחוסר הרמוניה, היכן שהוא בתוכי, חייבת להיות פרשנות מוטעית. אני רוצה לראות את האמת. אני מצהיר שרצוני להיות באמת חזק יותר מההתנגדות שלי".
מדיטציה כזו, ידידי, תיתן לכם את התוצאות שאתם מייחלים להן. תגיעו לנקודה שבה תחוו בברור ש הגוף הזר של התפיסות השגויות הוא אכן בדיוק כזה. רבים מהניצחונות שלכם על התנגדות מלאת פחד הן ההדגמה החיה של ההרגשה של תפקוד מתוך המרכז החי והנמרץ שלכם שכעת הוא פחות חסום מאשר אי פעם.
מתוך מקלעת השמש שלכם זורמים חוכמה חדשה, כוח, שלווה וחיוניות דינאמית. אהבה חסרת פחד לכל הבריאה, ביטחון, הבנת העצמי ואחרים, קלות בתנועת הנשמה קדימה בקצב היפה של היקום – כל אלה מחלחלים לנשמתכם. תחילה תחוו איכויות אלה רק לעיתים ובאופן קלוש, תאבדו אותם ותפקפקו במציאותם של אותם רגעים מועטים של חסד. אחר כך הם ייעשו יותר ויותר תכופים, יימשכו זמן רב יותר בהלימה עם הניצחונות שלכם על ההתנגדות שלכם. תגיעו למצב שבו תרגישו שהחומר המופרע הוא באמת נטע זר. בתחילת דרככם בנתיב מעין זה, הגוף הזר נראה כדבר היחיד שיש, נו המצב הטבעי שלכם כפי שהוא. אתם מעורבים בו כה עמוק עד שאינכם יכולים להגות שום דבר אחר. אבל אז מגיע זמן, לאחר שחוויתם את עצמי האמיתי יותר ויותר, שבו גרעין ההפרעה, שעדיין קיים, נתפס כגידול ממאיר ולא כאקלים המפושט הכולל שלכם החודר ומחלחל בכם לגמרי. מצב כזה הוא משמעותי ומצביע על התקדמות טובה.
המאבק להתרחק מהתייצבות בפני הגרעין המפריע של החומר הזר, על כל העיוותים, הרגשות השליליים, הכאבים, הפגיעות והעוינות שלו, לובש צורות רבות אפילו כאשר אתם נמצאים בנתיב מסוג זה. על מנת לפעול נגד סכנת ההתחמקות המתמשכת, וכפועל יוצא ממנה – הסבל המתמשך, ההצהרה הנחושה הבאה תעזור מאד: "אני פוחד שמה שאמצא הוא אני האולטימטיבי. האם זה כך או לא? אני אקח את הסיכון הכרוך בגילוי, כי רק בהירות כזו תביא לי שלווה. הספק שלי מאפשר את ההיתכנות שיש בתוכי יותר מאשר או העמדת פנים או אותו חלק שכה קשה להסתכל עליו ואשר אני מנסה להתעלם ממנו ולהשליך אותו בכל כך הרבה דרכים".
בכך אתם מכירים במצב הנוכחי שלכם במקום לברוח ממנו. בגישה כזו לעצמכם תגיעו הרבה יותר קרוב לשלב הבא ולשחרור מאשר על ידי ניסיון לדחות בכוח את המצב הנוכחי שלכם באמצעות הכחשה ובאמצעות אילוץ של רגשות שלעולם לא ניתן לכפות בכוח.
השלב הבא יוביל אתכם בהדרגה למצב שבו תרגישו את הגבולות של הגוף הזר, אפילו כשאתם עדיין שרויים בו לעיתים. כעת תדעו שהוא לא המציאות המוחלטת שלכם מפני שחוויתם לעיתים קרובות מספיק את המציאות של העצמי הפנימי האמיתי שלכם. לכן יהיה לכם קל יותר לכבוש מחדש את העצמי האמיתי שלכם ויהיה לכם יותר כושר עמידה וכוח להתעלות מעבר לשהייה הזמנית בעיוות שכה מבלבל אתכם ומטשטש את ראייתכם חכו. זה י גדל רק על ידי ניצחונות חוזרים ונשנים על הפיתוי לברוח מהגוף הזר, להסיט ולזרוק את השפעותיו על אחרים, לבצע רציונליזציה ולהתמקד במה שאינו חיוני לניצחון שלכם, בין אם הוא אמיתי או שיקרי כשלעצמו.
ההכרה ברגע הנוכחי עדיין אינה מובנת כראוי ולעיתים קרובות מוחמצת על ידי רוב חבריי. בכל פעם שאתם מכירים את האמת של כל רגע, אתם תהיו בשלווה, ולא משנה עד כמה הפרעה וחוסר מציאותיות עדיין קיימים בכם כמצבים ההולכים ונמוגים בהדרגה. הכרה מלאה של מצבכם העכשווי חייבת להשכין בכם שלווה. הבינו ואל תשכחו בבקשה: זו אינה הבעיה עצמה, או הקונפליקט ואפילו לא התפיסה השגויה שיוצרים את הסערה בנשמתכם, אלא הבריחה מעצמכם. העובדה שאינכם נמצאים בעכשוו המיידי, שאתם נלחמים ונאבקים נגדו בדרך לא בונה – עובדה זו גורמת לכם קושי רב בנשמה.
אם תזכרו מילים אלה, תהיו מסוגלים להיאבק ביעילות ובהצלחה הולכות וגדלות. תהיו קרובים יותר לאהבה מפני שמציאות ואהבה קשורים ביניהם יותר מאשר ניסיונות צדקניים ואהבה.
וכעת, האם יש שאלות הקשורות לנושא זה?
שאלה: לאחרונה אני חש שאני לא כה מפוחד, אבל עמוק בפנים אני יודע שאני לא מפחד. ועם זאת ברמה שטחית יותר אני חושב שאני כן מפחד.
תשובה: אתה מתפקד בשתי רמות במקביל. זו החוויה שאדם עובר במהלך הנתיב להתמרה, של הגוף הזר ותחילת התחושה של תגובה אחרת שמגיעה מהעצמי האמיתי. העובדה שאתה הודית בפחד שלך לעיתים כה קרובות גרמה לכך שאיבדת את הפחד. הודית בכך תחילה אפילו בלי להבין מדוע פחדת, ואז נוכחת לדעת שהפחד עבר מרמה אחת לשנייה. כאשר הבנת את הטבע האמיתי של הפחד, הוא פחת.
שאלה: כיצד אוכל להיפטר לגמרי מהפחד, שהרי לפעמים הוא עובר מנושא אחד לשני?
תשובה: ברגע שאתה מעביר אותו לדבר אחר, אתה עובר שוב ממציאות של העכשיו המיידי ולכן עליך לבצע מאמצים חדשים כדי לחזור למציאות של רגשותיך. לכן אתה מחליף את הפחד ברגש אחר, ואז כשאתה במצב של פחד לא תצטרך להתייצב בפני הרגש האמיתי.
שאלה: העוינות שלי?
תשובה: כן. זו עוינות, פגיעה, וגם סוג של האשמה כך שאתה מעניש אחרים במצב האומללות שלך. אם תוכל להכיר בזה, הפחד ייעלם. ובהדרגה העמדות הרגשיות האלה בעצמן ייעלמו, מפני שאתה תתייצב בפניהן בהווה. כאשר אתה מגיע לגרעין של ההווה, אין יותר בעיות.
אנשים בורחים באופן מתמיד מהגרעין הזר. כאשר הם מתחילים ללכת פנימה לגרעין האמיתי של העצמי הפנימי ביותר, הם מוצאים בהדרגה שלווה ושחרור. עם זאת, זהו הנתיב האחרון בסדרת הפעולות שאנשים ינקטו. אנשים יעוותו במודע ולא במודע כל פיסת אמת ופילוסופיה רוחנית על מנת להימנע מללכת למקום שהם צריכים ללכת – עמוק פנימה אל עצמם. הם ינסו למצוא ישועה ונחמה על ידי אימוץ חוקים, תיאוריות, הוראות, ידע. וזה לא יעזור להם עד שלא ישתמשו בבגרות אינטלקטואלית שתעזור להם לנוע פנימה, לרמה יותר ויותר עמוקה.
ההגשמה שהיקום מכין עבורכם אינה מופרדת ורחוקה מכם. היא אינה בעתיק הרחוק ולא נמצאת מעבר לחיים הפיזיים שלכם. ואין היא מצריכה מאמצים קשים. ההגשמה טמונה בהכרה של מה שאתם באמת חשים וחושבים ברגע הנוכחי. זו הפשטות הגדולה שנראית כה קשה לתפיסה. אתם עוברים מאבקים לא נחוצים על מנת להימנע מללכת לכיוון הנכון, ומקווים למצוא ישועה בלי לפגוש אפילו בנתיב כזה שמטרתו לרכוש את העצמיות שלכם, אתם בורחים מעצמכם. אתם מצליחים עד נקודה מסוימת, אבל אז חושבים שדבר מה שמפחיד אתכם מאוד, ואז אתם נסוגים ומשתמשים באמצעים הנושנים, הפעם בתחפושת חדשה. אתם משייכים את חוסר הנוחות הרגשית לגורמים מחוץ לכם, שהם בעצם אותה בריחה שבה השתמשתם לפני הליכה בנתיב. אך כל עוד לא תוותרו, תקבלו עזרה ותוכלו לשנות את הכיוון ולמצוא שוב ושוב את התנועה הפנימית שבכם שזורמת באופן טבעי. תנועת הנשמה של אהבה ואמת תוביל אתכם להגשמה.
אל תשתמשו בביטוי: אני לא אוהב". זו הטעיה. התבוננו ברגע הזה ברמה הזו, והכירו במקום שבו אתם נמצאים בְּפחד.
המצב של "לא אוהב" אינו תנאי כולל. זה מעיד על נקודות בעייתיות בנפש וזה משתנה, תלוי עד כמה גדול התחום הבעייתי. יש אנשים שמתפקדים מתוך בריאות, אושר ויעילות בתחומים רבים של החיים, דבר המעיד על תחומי נפש החופשיים לחלוטין מתפיסות שגויות, הערכה עצמית נמוכה, אשליה, פחד ומצבים הרסניים אחרים. לכן באותם תחומים קיימים אהבה ואמון. רק במקומות בודדים הגוף הזר מטשטש את ההוויה האמיתית הפנימית. ישנם אחרים שאצלם כמעט כל יכולת האהבה מעוכבת על ידי ליקויים ועיוותים חמורים וכל החיים נפגעים מכך ואינם הרמוניים, לא מסופקים ולא מאושרים.
ככל שמצב זה חזק יותר, כך גדול הפיתוי לברוח מהתבוננות עצמית. וככל שתברחו, כך יגדל הגוף הזר.
שאלה: כפי שאני רואה, האהבה שאתה מדבר עליה מבוטאת לא רק ביחסי אנוש אלא גם באהבה לעבודה. מהן השאיפות הגבוהות ביותר לגבי מימוש אהבה בזרימה טהורה? האם הן יבוטאו בכוח יצירתי או מימוש יצירתי?
תשובה: כן, כמובן. בן אנוש לא מסוגל לתפוס את הזרם החופשי של כוח האהבה ואת היכולת וההיקף וההתרחבות והיצירתיות שלה. אם תיקח אדם חופשי לחלוטין, ההוויה הפנימית שלו תהיה מגשימה, מתפקדת ומבטאת באופן תמידי. הכוח העצום של כוח החיים יזרום לכל הכיוונים. היות שאדם זה הוא חופשי, לא יהיה לו פחד מהלא נודע, ולכן לא יהיו לו חסימות של זרם האנרגיה החופשי או האפשרויות הנרחבות ליצירה והרחבה.
בני אנוש כה רגילים להיתפס במה שקיים ומפחדים מהתרחבות. הם פוחדים מהפרדה. אך האמת היא שההרחבה לא מפרידה אתכם, היא מאחדת אתכם. החוקים הרוחניים הגדולים נראים תמיד סותרים. לאפשר לעצמי להיות בזרימה הרמונית מביא לאיחוד, בעוד שאחיזה מאומצת ונפחדת יוצרת פיצול בנפש. ככל שכוחות היקום יותר זורמים בכיוונים רבים ואפשרויות רבות, רק יותר הם נעשים לבסוף אחד.
האפשרות הגדולה הזו מפחידה את הנפש שרגילה לאחוז את עצמה. אחיזה זו קורת על ידי כוח הרצון, כוח השכל והשלטת דעות חיצוניות. ההרפיה הטבעית של האחיזה אינה חוסר משמעת עצמית אלא מצב שבו לא מפחדים מכלום בעצמי ולכן מוותרים על כל ההגנות. לפיכך שום דבר לא מתנגד לתנועות היקום של כוחות הנשמה. האהבה יכולה לפרוח רק במצב טבעי זה של חוסר פחד, כאשר אתם מאפשרים לכל התנועות הפנימיות לתפקד עם הקצב הספונטאני שלהן, אפילו אם בתחילת הגדילה ממצב הייסורים, אותן תנועות מצביעות על אספקטים לא רצויים של העצמי. הליכה אחר זרימה טבעית מביא את הנפש לאיחוד גדול.
שאלה: האם אני מבין נכון שתוקפנות היא לפעמים דבר טוב?
תשובה: כן, יש תוקפנות בריאה. כעס בריא חייב להיות מבוטא, ואז אינו יוצר חוסר הרמוניה פנימית. זו טעות גדולה להתעלם או להתכחש מעובדה זו. ההכחשה נובעת מאחיזה מלאכותית בכוחות פנימיים ומהשלטת דעות שגויות. זו אמונה שגויה הנובעת מפחד וצייתנות – שאדם מפותח רוחנית אינו מגיע לכעס אף פעם.
כעס בריא הוא חיוני בתחום האנושי. ללא כעס, לא יהיה צדק ולא תהיה התקדמות. במצב כזה ישלטו כוחות הרסניים. ואם מאפשרים להם לשלוט זה נובע מחולשה, לא מאהבה. מפחד, ולא מטוב. משימוש לרעה בפיוס ובעידוד. וזה הורס את ההרמוניה ולא מאפשר אותה. זה הורס גדילה בריאה.
הכעס, אם קורה כתגובה מידי פעם, יכול להיות בריא ונחוץ כמו האהבה. הוא יוצר חלק של אהבה. גם הוא מופיע באופן ספונטאני. וגם אותו לא ניתן לכפות. ניסיון לכפות או להתכחש לכל רגש שהוא מוביל להטעיה עצמית אשר עלולה להוביל להעמדת פנים שכעס לא בריא הוא הגרסה הבריאה.
הסיבה לכעס אינה יכולה לקבוע אם הרגש המבוטא הוא כעס בריא או לא. הסיבה יכולה להצדיק כעס בריא ואמיתי שהוא קונסטרוקטיבי במקרה זה. אבל ייתכן שהכעס שנחווה יהיה מהסוג הלא בריא בגלל הבעיות הלא פתורות של האדם – חוסר הביטחון שלו, האשמה, הספקות, חוסר הוודאות והסתירות הפנימיות. יכול להיות שהאירוע דורש כעס מוצדק, אבל האדם אינו מסוגל לבטא כעס מוצדק.
במידה שבה האדם מסוגל לחוות ולבטא אהבה אמיתית, כך הוא מסוגל לבטא כעס בריא ובונה. גם אהבה אמיתית וגם כעס אמיתי באים מהעצמי הפנימי. כל רגש אמיתי הוא בריא ובונה ומאפשר גדילה של העצמי ושל אחרים. לא ניתן לכפות, לצוות ולהטיל על עצמך רגשות אמיתיים. הם ביטוי ספונטאני שנוצר כתוצאה טבעית של עימות עצמי.
שאלה: במקרה כזה, האם תאשר אלימות פיזית?
תשובה: לא. כעס בריא אינו בהכרח מתגשם באלימות פיזית. ביטוי של רגשות שליליים, אפילו אם אינם בריאים, אסור שיוביל לשום פעולה הרסנית. לא פיזית ולא אחרת. זו אחת התפיסות השגויות השכיחות ביותר בנתיב. הנפש הפנימית חוששת שאישור לרגשות שליליים חייב להוביל לפעולה בעקבותיהם. ואין זה כך. ההפך. אתם חופשיים לבחור האם לפעול על פיהם או לא, כיצד ומתי, או לבטא כל רגש רק כאשר אתם מודעים אליו לחלוטין. כאשר אינכם מודעים מה אתם מרגישים באמת ומדוע, אתם נדחפים וסובלים מסיבוכים שאינכם יכולים להבין. דחף כפייתי הוא התוצאה הישירה של רגשות ומצבים לא מודעים. ככל שיותר תכירו את עצמכם, כך יותר תהיו בשליטה על העצמי שלכם. זה לא כפי שאתם סוברים בפחד "אני לא יכול להסתכל על עצמי בכנות משום שאז אני עשוי לשחרר את כל האימפולסים הלא רצויים ולפגוע באחרים ולכן גם בעצמי".
חזרו על כך במדיטציה היומית שלכם: "מודעות לְמה שאני מרגיש, ולא משנה עד כמה זה לא רצוי, תביא אותי לחופש. ברמה של המודעות שלי, תהיה לי בחירה של הפעולות שלי. תהיה לי הבחירה אם לבטא את הרגשות האלה או לעצור אותם במודעות מלאה וללא הטעייה עצמית."
כעס בריא, היות שהוא מגיע מהעצמי האמיתי, יודע בדיוק מה לעשות ומתי.
כאשר אתם מודעים לכעס, יש לכם בחירה (אם לבטא אותו, היכן ומתי). כאשר אינכם מודעים, אין לכם בחירה. ככל שאתם יותר מודעים לאפשרויות של הבחירה, כך תשיגו יותר חופש ופחות תרגישו או תחשבו שההבלגה שלכם היא עקב סמכות חיצונית. ואז המרידה כנגד ההבלגה תהיה מיותרת. ישנו הבדל גדול בין הבלגה כתוצאה מדרישה חיצונית לעומת בחירה מרצון חופשי. ככל שיותר תבחרו בהבלגה מרצונכם, מסיבות הגיוניות וממניעים בונים, כך תהיו יותר חופשיים. זה לא נכון שככל שישנה פחות הבלגה כך האדם חופשי יותר.
ככל שתהיו יותר מודעים מה אתם מרגישים באמת ותבטאו זאת, כך פחות תהיו מסובכים בהתחמקות ועקיפה. האמנות והמטרה של הנתיב היא הגעה ישירה לגרעין של הרגשות או התגובות ועל ידי כך הבנת המשמעות האמיתית שלהם. אם המטרה שלכם הינה מושלמות, עדיין אתם מוצאים עצמכם תפוסים בפרפקציוניזם, שמעכב את התפתחותכם. אבל אם המטרה שלהם היא לדעת מה אתם באמת מרגישים ברגע הנוכחי, אז יש לכם מטרה ריאלית המובילה לשחרור מיידי, אמת, הרמוניה והתקדמות דינאמית.
ושוב, זה נראה כסתירה: ככל שאתם יותר מחפשים ומאתרים את מה שקורה לכם באמת ברגע הנוכחי, כך אתם יותר גדלים לשלמות אמיתית. וככל שאתם יותר סוטים ממה שאתם באמת מרגישים וחושבים, בניסיון להיות יותר ממה שאתם ברגע הנוכחי, כך פחות אתם גדלים אל המטרה של השגה הדרגתית של שלמות.
שאלה: מה לגבי ההפך: מה לגבי אדם שמפחד או לא מספיק בטוח לבטא את הכעס המוצדק שלו? מה קורה לאהבה באותו רגע?
תשובה: זו שאלה טובה. במקום שבו יש פחד לבטא את הכעס המוצדק, ישנו פחד לאהוב. מאחורי שני הפחדים ישנו בלבול, תפיסה שגויה ואשליה. ובדיוק הפגיעות והכאבים האלה אחראים על הגרעין הזר שדיברתי עליו. הגרעין הזה חוסם את ההגשמות של העצמי האמיתי, זרימת האהבה המקורית בניגוד לאהבה שאתה כופה על עצמך, והיכולת לבטא כעס בריא בניגוד לכעס מעוות. כאשר חוסר הביטחון גורם לאדם חרדה לבטא כעס מוצדק, הוא לא מסוגל עדיין לחוש כעס מוצדק. כאשר הנושא מצדיק כעס, חוסר הביטחון יוצר רגשות סותרים.
כעס מוצדק מביא אותך להיות חזק יותר, בעוד שכעס מעוות גורם לך להיות חלש יותר. אהבה בריאה היא חובקת כל ומעשירה אותך ככל שאתה יותר נותן מעצמך. לעומתה, אהבה חולה מעוותת ושגויה מרוקנת אותך ויוצרת קונפליקטים בין האינטרס העצמי ובין האינטרס של אחרים. היא קשורה תמיד ברחמים עצמיים, התנגדות, עוינות וקונפליקט. תמיד יש בה התחושה של "אני צריך לאהוב, ולכן אני חושב שאני אוהב, אבל עדיין אני לא רוצה לאהוב מפני שאז ינצלו אותי. היות שאני צריך לאהוב ולא רוצה לעשות זאת, אני מרגיש אשם ורע." כשאתם חשים כך, אינכם יכולים לבטא כעס בריא. אתם מהססים לגבי זכותכם לחוש כעס מאחר שאינכם מעזים לאהוב.
אם תמשיכו להיאבק ולמצוא את הביטוי הנכון לרגשות שלכם בהווה, בהכרח תגיעו לחוות את היופי של היקום, את האמת של ההוויה שאינה יודעת קונפליקט. האמת הזו מאגדת בתוכה אהבה וקבלה של כל מלאי האושר במקום וויתור על אהבה או אושר, כפי שקורה כשמנסים לכפות אהבה. לעומת זאת, אם תשתמשו ברצון טוב חיצוני על מנת לגלות שמאחורי הניסיון שלכם לאהוב שוכן חוסר אהבה הנובע מפחד, פגיעה ואשליה, אז בדרך לגילוי האילוזיות האלה, תגיעו לבסוף לאהבה האמיתית, לעצמי האמיתי, ביטוי האמיתי של כל מה שאתם חשים וכל מה שאתם הינכם, וזה יהיה נכון וראוי. היו ברוכים ומצאו את הדרך, צעד אחר צעד למימוש המילים האלה. היו בשלווה, היו באלוהים!
נערך על ידי ג'ודית וג'ון סאלי