סיכום להרצאה 31: בושה – הנתיב להתמרה

סיכום להרצאה 31: בושה

[print-me]
6 ביוני, 1958
סיכמה: ליאורה ורדי

אנו הישויות רואים עד כמה אתם זקוקים למזון רוחני. אין פירושו של דבר רק לקרוא לשמוע וללמוד על האמת והחוקים הרוחניים, עד אלוהים והבריאה. ואפילו לא רק להתפלל ולעשות מדיטציה. החומר החשוב ביותר של מזון רוחני הינו התפתחות עצמית. הניצוץ האלוהי שלכם זועק למזון, אך השכל המודע מסרב לשמוע את זעקתו. כאשר אתם עצובים או מדוכאים, כאשר אתם אינכם מרוצים מהחיים מסיבות אמיתיות או רציונליות או אחרות, זה תמיד משום שהרוח שלכם מורעבת. רק כאשר האדם מזין עצמו במזון רוחני, הוא יכול להיות לגמרי שמח ומסופק  בחייו. לכל אדם יש הזדמנות להיות מאושר, זה בידיכם. אולם לעיתים קרובת אתם פונים לכיוונים השגויים בחיפושיכם אחר האושר. אתם מאשימים אנשים אחרים או את אלוהים או את הגורל  על חוסר המזל שלכם.

הסוג הנכון של בושה הינה חרטה. הסוג המוטעה הינה אשמה. הרגשות שלכם אומרים לכם בעצם "אני רע ללא תקנה, ושם דבר לא יכול לשנות זאת". עם עמדה כזו אתם  מתפלשים ברחמים עצמיים ולא פועלים כדי לתקן את הגורם לבושה. אתם גם מצפים מאחרים לתת לכם כבוד ואהבה למרות שאינכם נותנים אותם לעצמכם. ואין זה בגלל המגרעות שלכם אלא בגלל העמדה השגויה, בגלל הבושה מהסוג המוטעה.

ואז אתם נמצאים במעגל זדוני: ככל שאתם מכחישים לעצמכם את הבושה הקונסטרוקטיבית שהיא הבסיס להתפתחות עצמית, כך יותר אתם בזים לעצמכם. ואז אתם יותר זקוקים לכבוד ואהבה מאחרים על מנת לפצות על העדר הכבוד העצמי.  החלק הנמוך שבכם מאמין שאם תקבלו מספיק הערכה מאחרים, זה יפצה על חוסר הערכה עצמית אותה למעשה תוכלו להשיג רק אם תקיימו חוקים רוחניים בסיסיים בנפשכם ואם תעשו את המקסימום בהתפתחות העצמית שלכם.

אף אחד לא חושב במודע בצורה כזו, אך אם תבדקו את רגשותיכם תמצאו שהדברים נכונים. זכרו שחוסר כבוד עצמי שלכם אינו בגלל מגרעותיכם, חולשותיכם וחטאיכם אלא בגלל הסוג השגוי של הבושה. ברגע שתשנו אותו לחרטה, תפתחו כבוד עצמי אמיתי ומוצדק עוד הרבה לפני שמגרעותיכם ייעלמו. אינכם צריכים להיות מושלמים על מנת לכבד את עצמכם אלא לפתח עמדה קונסטרוקטיבית כלפי חוסר המושלמות. ככל שיהיה לכם יותר כבוד עצמי, כך פחות תשתוקקו לכבוד מאחרים שכן תנוחו בבטחה בתוך עצמכם. ואז תקרינו השפעה של ביטחון ושלווה על אחרים וכך יהיה להם קל לתת לכם אהבה וכבוד אותם רציתם מלכתחילה!

הסוג המוטעה של הבושה נובע מיוהרה ומזין אותה. אתם לא מקבלים את עצמכם כפי שאתם. כלומר אין לכם ענווה להסתכל באומץ על עצמכם כפי שהינכם – וזוהי יוהרה. באינטלקט אתם יודעים שאינכם מושלמים, אבל רגשית – לא. אין זה קשה להביא למודעות את הרגשות אם אתם מוכנים לתרגם אותם למחשבות ברורות.

כל עוד אתם מרגישים צער, מרירות, התרסה או חוסר הרמוניה כאשר אתם פוגשים במגרעותיכם, זה סימן לכך שאינכם מקבלים את עצמכם כפי שאתם. לקבל אין פירושו לרצות להישאר במצב הלא מושלם. אתם צריכים תחילה ללמוד לקבל את מצב האי מושלמות שלכם. כמו כן אתם צריכים לבדוק האם יש בכם רצון להיות אהובים בשל מגרעותיכם כפיצוי על אי יכולתכם להשתנות.

הדרישה הראשונה ללכת בנתיב היא כשאתם יכולים לקבל עצמכם בכנות כפי שאתם בלי רצון להיראות טובים יותר מאשר הינכם. ואז לא תגנו עצמכם על המגרעות שלכם, ולכן תוכלו להרגיש חרטה ולא בושה ואשמה, ולא תחושו יוהרה "לי אין מגרעות, אני עולה על אחרים". אפילו חוסר אהבה מצד אחרים לא יגרום לכם להרגיש בודדים כי לא תזדקקו לאישורם. מי שמפותח רוחנית לא יאהב אתכם פחות כשתהיו אתם עצמכם ללא מסכה. ומי שאינו בוגר ולא מסוגל לאהוב, ממילא אין זה משנה.

חרטה אמיתית משמעה לקבל את חולשותיכם במצב הנוכחי, עם רצון חזק להשתנות. להבין שהשינוי יבוצע רק ע"י הכרה במגרעות והשוואת התגובות הנובעות מהן לתגובות במצב האידיאלי, ללא החולשה. בצורה כזו לומדים גם ענווה.

ברגע שאינכם רוצים להראות טובים יותר מאשר הנכם כעת בעיני אחרים או בעיניכם שלכם, אתם מורידים עצמכם מהמקום הגבוה ששמתם את עצמכם . ואז אתם יכולים לבנות מחדש את האופי. אם יש לכם האומץ למעוד אלף פעמים באותן מגרעות ותמיד להרים עצמכם ולנסות שנית אז תוכלו להשתחרר מהיוהרה והזיוף. אז אתם בנתיב. אך אם אתם מתייאשים ומגנים את עצמכם בכל פעם שאתם מועדים במגרעת שלכם וכבר מוכנים לוותר, ואתם חושבים שקבלה עצמית אין בה טעם, אז יש לכם הצורה ההרסנית של הבושה שלא תוביל אתכם לשום מקום. כל עוד אתם מתייאשים מהר, יש בכם יותר מדי יוהרה, והריפוי שפעולתו ע"י הסתכלות בחולשותיכם באור האמיתי כפי שהן בדיוק, לא יוכל להתבצע ולשחרר את נפשכם. יש לכם פה הזדמנות לרפא משהו שהוא אפילו יותר חשוב מהחולשה או המגרעת שלכם. כאן אתם יכולים ללמוד את הסוג הנכון של הבושה ואת הקבלה העצמית המביאים אתכם לענווה וגוברים על היוהרה, ומראים לכם כיצד לחיות במציאות שלכם. לו הייתם מצליחים לגבור במהירות על מגרעותיכם, זה היה עלול לעשות אתכם עוד יותר גאים, והגאווה היא בעלת יותר נזק ממגרעות רבות אחרות. פרט לכך, במקרים רבים המגרעות שלכם בהן אתם נלחמים נאגרו בכם במשך גלגולים רבים, כך שאינכם יכולים לצפות להיפטר מהן תוך ימים ספורים.

יש יתרון גדול להראות עצמכם לאדם אחד כפי שאתם באמת. באותו זמן אינכם רוצים להיראות בעיניו יותר ממה שאתם. אתם תחושו מיד רווחה שנפשכם כמהה אליה, אפילו אם אותו אדם לא ייתן לכם אף עצה.

שימו לב שיש לכם לפעמים מגרעות שאתם אוהבים אותן. שאלו את עצמכם כיצד הייתם מגיבים אם אדם אחר היה בעל אותה מגרעת. תגלו שזה היה מרגיז אתכם. ודבר זה יפחית מהגאווה שיש לכם לגבי מגרעת זו. כל עוד אתם גאים במגרעת, לא תוכלו להיפטר ממנה. (למשל גזענות, חריצות יתר "וורקוהליק", חסכנות גדולה).

כל מגרעת הינה מכשול לאהבה ולפיכך לאלוהים. מאחורי כל מגרעת ישנה תכונה טובה כי כל מגרעת הינה עיוות של דבר טוב וטהור.