סיכמה: ליאורה ורדי
כאשר אתם נפגעים, ככל שאתם יותר מתרכזים בפגיעה שלכם, כך יותר קשה יהיה לכם לשחרר את האגו הקטן שלכם, לראות את נקודת המבט של האדם השני ולקבל את אשר אינכם יכולים לשנות. ככל שאתם נאבקים כנגד מה שאינכם יכולים לשנות, שזה כל דבר וכל אחד פרט לעצמכם, כך יותר תהיו אומללים. האומללות תבוא בין אם אתם "צודקים" ובין אם אתם מוצאים מישהו אותו ניתן להאשים לעוול האמיתי או המשוער שנעשה לכם.
קבלת העוול מאחרים הינה עמדה בריאה של היווכחות לדעת שהעוול הזה לא יכול לעולם לפגוע בכם במציאות, אלא רק אם אתם נוקטים בעמדה שגויה.
כל משבר והתמוטטות נגרמים ע"י עמדה בסיסית שגויה. אינכם צריכים לעולם לסבול מהתמוטטות אם אתם משנים את העמדה שלכם בזמן. לעולם אין הנסיבות החיצוניות מובילות למשברים אלא העמדה השגויה שלכם באותן נסיבות. במציאות, התמוטטות הינה התקף זעם ילדותי רק ברמה גבוהה יותר. וכאשר הוא קורה, התת מודע אומר: אתה לא יכול לעשות לי זאת. זה יותר מדי. אני אחזור למוטב אם הנסיבות שאני שונא ישתנו לטובתי. וזו העמדה השגויה. זה רצון האגו שגובר ומגיע לשיא רגשי של התקף זעם.
העמדה הנכונה היא לפנות פנימה ולחפש מה ניתן ללמוד מהסיטואציה המכאיבה. אתם כבר יודעים שכל סיטואציה מכאיבה מתקיימת כדי שיילמד ממנה שיעור חשוב.
ישות עוברת מגלגול לגלגול עם עמדה של רצון האגו או רחמים עצמיים, ומנסה להכריח את העולם בהתאם לעמדה זו. כאשר דבר זה לא ניתן לעשות בכוח, הישות מנסה אמצעי אחר כמו מחלה או התמוטטות. בגלגול שבו העמדה מגיעה לשיא, האדם יאובחן כלא שפוי. זו אחת הסיבות העיקריות לאי – שפיות.
דעות: חשוב ביותר להולכים בנתיב למצוא את הדעות האמיתיות שלהם. רבים מכם לא מודעים לכך שיש לכם דעות שקיבלתם בלי לשאול עצמכם האם הן אכן שלכם. אם אינן שלכם, כלומר הגעתם אליהן דרך שיקול ועיון בוגרים, הן תעשנה יותר נזק לנפשכם מאשר דעות שגויות שהגעתם אליהן בכנות. שגיאה בתום לב עדיפה בהרבה על חוסר אומץ וסיבות חולניות וחלשות שגורמות לכם להיצמד לדעה שלא הגעתם אליה בכנות.
מדוע אתם מבטאים דעות שאינן שלכם? אפשרות אחת היא עצלות ואינרציה. מה שלא נוגע לכם ישירות אינו חשוב מספיק בכדי להתאמץ עבורו. במקרה זה, המאמץ הוא לחשוב בצורה עצמאית עבור האמת. ולכן אתם ממהרים לאמץ דעות של אחרים. סיבה נוספת לאמץ דעות של אחרים היא רגשי נחיתות. אתם משוכנעים שאנשים אחרים יודעים יותר מכם ואתם סומכים על דעותיהם יותר מאשר על הדעות שלכם. ע"י כך אתם יוצרים מעגל זדוני: ככל שיותר תאחזו בדעות של אחרים, כך יותר תתעבו את עצמכם בלא מודע. וככל שיותר תתעבו את עצמכם כך יותר יגדל הצורך שלכם לאמץ דעות של אחרים. כך אתם רואים כיצד תנאי פנימי שגוי יוצר מעגל זדוני. והדרך היחידה לשבור אותו היא להיות בעל אומץ לבחון את הנושא, ואם תגיעו לדעה שונה ויהיה לכם האומץ לחיות לפיה, אפילו במחיר של להיות שונה מסביבתכם, תעריכו את עצמכם הרבה יותר, ואז תתחילו לשבור מעגל זדוני זה. מצד שני, גם אם תגיעו לאותה דעה בה אחזתם מקודם, אבל הפעם היא שלכם, האומץ והעבודה שהשקעתם לשחרר עצמכם מהחולשה שלכם יביא לאותו שינוי חיובי.
סיבה נוספת להחזיק בדעות שאינן שלכם היא הרצון להתאים לסביבה. להשתייך. הילד רוצה להידמות לכל הילדים ומרגיש בושה אם רואה או מדמיין שהוא שונה. ההתבגרות של הנפש משנה נטייה זו. סיבה נוספת – אדם שמורד בכמה תחומים כנגד סמכות, בתחומים אחרים הוא רוצה לפצות על המרידה ע"י ציות לסביבה. בכל מקרה, דבר כזה פוגע באישיות שלך, אין לך האומץ להיות עצמך ולהגיע למסקנות משלך. אתה מוכר את האמת עבור יתרונות אישיים מדומים, דבר שמגביר את הבוז העצמי שלך, אם כי זה בד"כ בלא מודע.
לפעמים אוחזים בדעה דווקא בגלל שהיא מייצגת את ההפך מסמכות שנואה. ואז המניע הוא לא להסתגל לסביבה אלא בדיוק ההפך. במקרה כזה אתה לא עצמאי באותה מידה.
העבודה שלכם הינה להסביר לעצמכם מדוע יש לכם את הדעות שלכם. כיצד הגעתם אליהן. מה המניעים הפנימיים לאחוז בדעות אלה. יש כאן פיתוי לרציונליזציה ולהצדקת דעות כאשר מסתתרים מניעים חלשים ולא עצמאיים. לפעמים האחיזה בדעה כה חזקה שאינכם יכולים למצוא את הסיבות הרגשיות והסובייקטיביות מאחוריה. כדי למצוא את המניעים נדרשת כנות אישית גבוהה ביותר ואף יותר מזה. לעקוב אחר רגשות ותחושות מאוד עדינים בתגובות שלכם לגבי כמה מדעותיכם. להקשיב לתחושות כדי להגיע למקור. שימו לב ליכולת הסקת המסקנות שלכם. ככל שאתם יותר טובים בזה, כך הסכנה גדולה יותר שתחביאו מעצמכם את המניעים האמיתיים לדעה מסוימת.
אני מציע שתיקחו כמה נושאים כלליים שלגביהם יש לכם דעות מוצקות ותבחנו אותם. פוליטיקה, דת, הדעות שלכם לגבי אהבה ומין וכו'. מה אתם חושבים באמת על זה? מדוע? האם הייתה לכם אותה דעה לו גדלתם בסביבה אחרת תחת השפעה אחרת או אם נסיבות החיים היו שונות? שאלון עצמי זה בריא משום שהוא ייתן לכם מבט יותר אובייקטיבי. אדם יכול לתת צידוקים לכל נקודת השקפה. אך ישנה נקודה גם לצד השני. נסו זאת. ואז נסו לזהות כמה אתם סובייקטיביים. תהיה בכך התקדמות גדולה אם תוכלו להודות בפני עצמכם שיש לכם אינטרס אישי באחיזתכם בדעה שלכם, שאינו מבוסס רק על דיון אובייקטיבי. יושר אישי הוא יתרון גדול לנפש.
איני אומר שצריכות להיות לכם דעות בכל הנושאים. אתם יכולים להגיד שאינכם יודעים ואין לכם דעה לגבי נושאים רבים. אך ברגע שיש לכם דעות, הן צריכות להיות שלכם. זה גם בעל ערך להיווכח שהדעה שלכם מבוססת על רגש ולכן הינה סובייקטיבית. אינכם יכולים להיות בבת אחת אובייקטיביים לחלוטין. כדי להגיע לניתוק כזה, עליכם לעבור דרך שלב שבו אתם רואים שאינכם יכולים להיות אובייקטיביים בכמה תחומים בחיים. ולכן זה בריא לומר: פה אני לא אובייקטיבי, פה אני מעורב רגשית. ברגע זה הדעה שלי היא כך וכך, ואני נוכח לדעת שהיא סובייקטיבית, ולכן אני לוקח אותה בעירבון מוגבל. (לא כל כך ברצינות). הסכנה היא כאשר אתם משוכנעים שהדעה שלכם הינה אובייקטיבית לחלוטין, ואתם מסבירים אותה עם נימוקים טובים בלי להיות מודעים לכך שלמרות כל הנימוקים הטובים יש לכם מעורבות סובייקטיבית עמוקה בנושא.
כאשר אתם חשים חוסר הרמוניה או כעס כשמישהו מבטא דעה שונה משלכם, או כאשר אתם מרגישים צורך גדול לשכנע אחרים שהדעה שלכם נכונה, אז אתם צריכים לבחון היכן וכיצד אתם מעורבים רגשית.
שאלה: מה לגבי חוסר יכולת לעצב דעה בנושא שבו למרבית בני האדם יש דעה?
תשובה: זה לא משנה כלל. העובדה שלהרבה בני אדם יש דעות, לעיתים קרובות לא שלהם, אינה סיבה לכך שלכם חייבות להיות דעות על נושאים שלא למדתם. רק אם יש נושאים שחשובים לכם ואין לכם יכולת לעצב דעה לגביהם, אז תבדקו מה עומד מאחורי חוסר יכולת זו. אולי הפחד ממחויבות. אולי כדי להיות מכובדים, לעולם לא להיות שונים מאחרים. כי ברגע שיש לכם דעה, זה גורר איזו אחריות.
שאלה: האם אני יכול לצפות שיאהבו אותי למרות כל מגרעותיי?
תשובה: כן, באותה מידה שאתה תאהב אחרים עם מגרעותיהם.