תרגום מאנגלית: חווה אילון
ברכות, חברי היקרים ביותר. הברכות הניתנות הן עוצמה וכוח הבאים מהאיחולים הכנים ומהאהבה של כל המעורבים ביוזמה זו – אלו שבגוף ואלו שמחוץ לגוף.
בתחילתה של שנת העבודה החדשה הזו, ארצה לכונן סוג של תכנית שגם תהווה ניסוח מחדש של העבודה שלנו ומטרותיה. אנשים זקוקים תמיד להבהרה של המניעים והתפיסות שלהם: לאן הם הולכים ומדוע.
כל עוד אתם מזדהים באופן בלעדי עם עצמי האגו שלכם וכל עוד אתם מתעלמים מהחלק האחר של עצמכם, תישארו לכודים במאבק כואב שקורע אתכם לגזרים ושבעטיו אתם לא רואים אף פתרון. זה, לעתים קרובות, גורם למתח בלתי נסבל ולחרדה. חוסר הביטחון הנפשי הבסיסי הזה, על כל תוצרי הלוואי שלו יכול להיות מוסתר או מכוסה על ידי כל סוגי הרדיפה (אחר מטרות או נושאים שונים). אך למרות שהמטרות האלו ייתכן והן בעלות ערך לכשעצמן, הן לא יכולות להקל את הפחד הבסיסי או תחושת חוסר המשמעות והשיממון. רק כשאתם מוצאים ומפעילים את המרכז שלכם, הנמצא עמוק בתוככם, אתם יכולים למלא את ייעודכם, את הסיבה לקיום שלכם. כל דבר אחר שאתם מממשים, משמש אתכם – אם אתם בוחרים בכך- להיות יותר מודעים לעצמי האמיתי שלכם ועקב כך למציאות של ההוויה. אז, ורק אז, תמצאו בטחון אמיתי ושלווה הבאים מבפנים. כדי למצוא זאת, עליכם לוותר על אחיזתכם באגו החיצוני. כלומר, עליכם לוותר על מתן האמון באגו באופן מוחלט ובלעדי ולהשתמש בו כמכשיר שיפעיל את העצמי האוניברסאלי המתנמנם בפנים.
וכעת, ידידי, אנשים רבים יודעים זאת ומשלמים תכופות מס שפתיים לכך. אבל להבין את זה באופן תיאורטי ולחיות את זה- אלו שני דברים שונים לחלוטין. העבודה בנתיב שלנו מיועדת לסייע לכם לממש את ההתעוררות של עצמי חדש שבמודע לא חוויתם קודם לכן. נתיב זה מעניק לכם את האמצעי לחולל את זה.
החיים "מוציאים לאור" קריאה. הם יוצרים דרישה מכל אדם. מרבית האנשים לא חשים בקריאה הזו. רק כאשר אתם נהיים מודעים לאשליות האישיות שלכם, אתם יכולים בו זמנית להיות מודעים יותר לאמת הפנימית שבתוככם, ומכאן: גם לאמת שבחיים. כתוצאה מכך, תבינו בכל רגע נתון מהו המסר שקריאת החיים רוצה להעביר אליכם. איך אתם מגיבים לקריאה זו? האם אתם מגיבים עם מלוא ההוויה שלכם? או שאתם מגיבים בלב חצוי? או שאתם מתנגדים להגיב כלל והופכים את עצמכם לחרשים? זוהי השאלה הגדולה, ידידיי.
מה שאני אומר כאן, בפשטות, יכול להפוך לחשוב ביותר ולעזור לכם לשאול בכנות: האם אתם באמת ובתמים רוצים להבין את קריאת החיים? מה היא דורשת מכם? האם אתם נענים במסירות ובלב שלם? קריאת חיים זו היא תנועה דינאמית שיכולה גם להיחוות כזרם של חיים. זרם חיים זה מתגלה בכל רגע נתון באופן שונה אצל כל אדם. הוא אוניברסלי וגם אישי מאד, בו זמנית. הוא
אוניברסאלי במובן זה שהוא מכוון באופן בלעדי לעורר את העצמי האמיתי, את המציאות המוחלטת. במובן זה, הוא פועל לחלוטין באופן לא רגשני. הוא מתעלם מהצמדויות אישיות, משיקולים חברתיים ומכל ערך חיצוני אחר, כולל כאב או עונג אישיים.
אם עוררות העצמי האמיתי דורשת את מה שנראה באופן זמני כהרס, הרס זה יהפוך למסד של החיים הפנימיים האמיתיים; זה יהיה ההכנה הנדרשת בכדי לעורר את המרכז הפנימי.
אם ההתעוררות מביאה גם את מה שהוא השמחה הגדולה ביותר עבורכם, עצם העובדה שאתם מאפשרים לעצמכם לחוות את השמחה הזו מוכיחה שאתם מכווננים לעצמי האמיתי שלכם יותר ממה שאתם משערים.
אך לעתים קרובות, עמדות תבוסתניות ממקום של הטפת מוסר, גורמות לכם לדחות על הסף כל מה שעשוי להוביל אתכם לייעוד ולהגשמה העצמית שלכם רק מפני שזה מביא שמחה; כי יש לכם דעה מוטעית שמימוש עצמי פירושו, אוטומטית, קיפוח והקרבה. אם, במוקדם או במאוחר, תנאי החיים לא יקדמו אתכם אל העצמי האמיתי- הם ייהרסו באופן בלתי נמנע. תנאים שמקדמים את ההתעוררות של העצמי האמיתי מביאים שלווה, שמחה, רווחה ועונג עז. כזה הוא זרם החיים, אשר לעתים קרובות נחסם על ידי העיוורון העקשני של בני האדם.
קריאת חיים זו היא אוניברסלית. הגישה הנחוצה כדי לעורר את המרכז הפנימי עוקבת אחר ערכים אוניברסליים. אמת, אהבה ויופי הם היבטים אוניברסליים של זרם החיים האמיתי. קיום האגו המבודד היא תופעה המתייחסת לכלל האנשים; אבל הדרך שבה האגו חוסם את העצמי האמיתי היא שאלה אישית. מה שאוניברסלי זו העובדה שהתמרה של אופי נחוצה על מנת להסיר את המחסומים ולאפשר לזרם החיים לזרום בחופשיות. נחזור לנושא של ההתמרה (השינוי) מאוחר יותר.
ניתן להבין את העקרונות האוניברסליים האלו באופן שכלתני, אך לא בהכרח דרך הרגשות והחוויות. זה יכול לקרות רק כשהחוויה האישית של זרם החיים מזוהה ומגיבים אליה. לכן, כל נתיב המוביל למימוש עצמי אמיתי, עליו להיות אישי מאד ועליו לעסוק בבעיות אישיות עמוקות. אלו המאמינים שספיגת אמת כללית ולקיטת אמונות אמיתיות יכולים להשיג את המטרה, מוליכים את עצמם שולל. הם עושים כך מכיוון שאינם רוצים לראות מי הם באמת ברגע הנתון; הם מעדיפים לראות את עצמם כהתגלמות השלמות. ההתחמקות מרחיקה אותם עוד יותר מהמטרה מאשר ההודאה הכנה שהם אינם רוצים להתבונן בעצמם ואינם רוצים לאפשר לעצמם לחוות רגשות שמהם הם מפחדים או מסתייגים. מעל לכל, הם לא מייחלים להתמיר את הפגמים שבאופיים. ההפעלה המעשית, ולא התיאורטית, של העצמי האמיתי על רטט החיים שבו, השפע הבלתי מוגבל, אין סוף האפשרויות לטוב, החכמה הנעלה והשמחה קורית במידה המדויקת שאתם מעזים להתבונן באמת הזמנית של עצמכם. במידה שבה אתם מעיזים להרגיש את מה שאתם מרגישים; במידה שבה יש לכם את האומץ להתמיר את עצמכם לאנשים טובים יותר, ללא סיבה אחרת מאשר השתוקקות לתרום לחיים ולהוסיף עליהם, ולא על מנת להרשים או כדי לקבל אישור (על מי שאתם או המעשים שלכם).
אשר מתגברים על החסימות הישירות להתמרה לשם עצמה, או אז העצמי האמיתי עם כל האוצרות הטמונים בו יתגלה בעליל. אחת מהחסימות היא הבושה של מה שאתם כעת. בושה זו גורמת לכם לבנות קיר של סודיות שגורם לכם להיות גלמודים. ייתכן ותכחישו את הבדידות או שתנמקו אותה; אתם אולי תתלו את האשמה בנסיבות אחרות. במציאות, הרצון שלכם להסתתר מפני עצמכם ומפני אחרים הוא שמפריד אתכם מהאחרים. בגומחות העמוקות שבמוחכם, אתם פוחדים שאתם שונים מהאחרים, שאתם גרועים יותר, והבושה על השוני שלכם אסור לה שתיחשף. אמונה סודית זו לוכדת אתכם לתוך האשליה הייחודית על הנפרדות, שוללת מכם
את יתרונות הגילוי של האוניברסליות שלכם; אותה אוניברסליות שמציעה לכם תנאי סביבה מרפאים לנפש ולנשמה.
ושוב, לא ניתן לבצע זאת באמצעות הבנה תיאורטית, אלא רק אם תחוו באופן ממשי את האזורים שבהם אתם עדיין מתחבאים. אלו הם במדויק המחסומים (החסימות) העיקריים שמפרידים ביניכם לבין זרם החיים. הבדידות של מעטה הסודיות הפנימי לא ניתנת להקלה, אין זה משנה עד כמה מבטיחות ומעודדות הן הנסיבות החיצוניות. אפשר להקל על בדידות כזו רק כאשר מתגברים על הגאווה המוסתרת על ידי הבושה שלכם. העבודה האישית העוצמתית של ההתגברות על הגאווה שלכם מובילה למימוש של הערכים האוניברסליים, שכשלעצמו יכול לספק לכם את האומץ ללכת עם זרם החיים.
העצמי האוניברסאלי סותר לעתים קרובות חוקים חיצוניים שנובעים מעצמי האגו של בני האדם.
לפיכך, לא משנה עד כמה אנשים מתמרדים כנגד תואמנות (התרגום לקונפורמיות, הליכה בתלם) וחוקים חברתיים, הם עדיין מוצאים עצמם תחומים בתוך עצמי האגו, שקועים עמוק במאבק הדואלי בין הקונפורמיות והכניעה הנדרשת אל מול התמרדות והתרסה. שחרור אמיתי מהחוקים החיצוניים של האגו לא מצריכים קונפורמיות/ הליכה בתלם וגם לא התמרדות. שחרור זה פועל על ערכים פנימיים שעולים או שאינם עולים בקנה אחד עם התכתיבים של החברה. באף אחד מהמקרים לא ייגרם נזק לאדם המשתמש בערכים פנימיים. הוא או היא יהפכו לשלמים יותר, גם אם מתרחשת תהפוכה זמנית.
המפתח אינו כה חבוי כפי שזה יוצר רושם. כל מה שנדרש הוא לשאול האם אתם מוּנָעים על ידי אהבה ואמת והתחייבתם באופן מוחלט למסלול של כנות ויושרה בנושא המסוים הזה, בלי להתחשב בדעת- הקהל. האם אתם משחררים את הפחד, הגאווה, הרצון העצמי של האגו שלכם וחותרים אל הקול האלוהי שבתוככם, שוב, מבלי להתחשב ברושם? הדרך הזו פתוחה תמיד ובכל פעם שתיבחרו בה; היא תשחרר אתכם ממאבק האגו. הפתרונות שלה יביאו לכם פחות כאב וחרדה. תשובות יגיעו באופן בלתי נמנע, ירגיעו ויפייסו את הקונפליקט שלכם ויביאו שקט ושלווה.
קריאת החיים מתעלמת מטוהר המידות השיטחי שמרבית האנשים דבקים בו בהתלהבות, או באותה התלהבות נלחמים נגדו. המוסריות הזו מבוססת על הפחד מפני גינוי. ייתכן ואנשים יילחמו בזה כי במוחם טוב-לב מושווה לקיפוח / למחסור. קריאת החיים מתעלמת מרושם חיצוני ומרגשנות קצרת רואי. היא חותרת להביא כל אדם אל זכותו המולדת. היא עוסקת רק בערך אוניברסלי זה, כיוון שכל מה שחשוב, מוכל בתוכו.
מדוע בני האדם משמרים כזה מאבק כנגד הגשמת הייעוד שלהם, כאשר ייעוד זה מביא רק טוב? מדוע אתם מתנגדים לשמיעת הקריאה של זרם החיים שלכם כאשר היא מביאה את כל מה שבטוח, טוב, יצרני ומשמח? זהו הקרב הטרגי של האנושות. מצד אחד, אתם מאד מוטרדים מחוסר הביטחון של הקיום שלכם. אתם חשים בבזבוז של חייכם כל עוד אתם שומרים אמונים בלעדית לעצמי החיצוני ולכן גם לערכים החיצוניים. מצד שני, אתם עושים כל שביכולתכם על מנת לשמר את המצב הלא מאושר בו אתם שרויים. למעשה, אתם מחפשים יותר ויותר אמצעים בכדי לחזק את זהות האגו שלכם. יותר דרכים חיצוניות, פעילויות חיצוניות, אמונות חיצוניות ודרכי בריחה. לפעמים, אתם עשויים להצליח רק אם תעמידו פנים כחרשים לקול הפנימי העמוק. בפעמים אחרות, אתם חשים באי השקט (המתיחות) הפנימי, אולם אתם מסרבים להבין את זה.
רק אלו שבאופן מודע ובמכוון מחליטים ומתחייבים פעם אחת ולתמיד לחיות את חייהם למען המטרה העיקרית של הפעלת העצמי האמיתי, יוכלו למצוא את השקט הפנימי העמוק שקיים אף כשטעויות פנימיות עדיין מונעות מהם מימוש עצמי מוחלט. שכל אחד מכם הקורא מילים אלו ישאל עצמו למה אתם נמצאים בנתיב זה. מהי מטרתכם בחיים? האם אתם חיים רק בכדי להסתפק בהכי טוב שאתם יכולים? האם אתם עובדים בנתיב זה מפני שיש מספר סימפטומים שאתם מייחלים להסיר ומרגישים שאותם תסמינים מתערבים באופן לא נעים בחיים שלכם? כמובן שאתם חופשיים לעשות זאת. אבל הבינו את המשמעות היותר עמוקה של זה. כי ככל שאתם שואפים אך ורק להסיר תוצאות מסוימות של הזדהות עם האגו שלכם בגלל שאתם מתעלמים או מפחדים מהפעלת העצמי האמיתי, סימפטומים אחרים של המחלה העיקרית יופיעו. לא ניתן להשיג רווחה מלאה גם אם תצליחו להסיר מצבים זמניים של כאב וקיפוח. יש הבדל עצום בין שני היעדים האלו.
כל עוד אתם נכשלים בלכוון את עצמכם בשלמות לתפעול המרכז הפנימי של העצמי האמיתי, לא תדעו ביטחון אמיתי, שלווה ורווחה. גם אינכם יכולים להשתמש במצבורי הפוטנציאל שבכם או לחוות את החירות להשתמש במשאבים הבלתי מוגבלים של היקום בעבור רווחתכם. העובדה שאינכם יכולים לעשות דבר מכל זה, שאינכם יכולים להיות את מה שיכולתם להיות, זהו כאב אין סופי שעליכם לאפשר לעצמיכם לחוות במודע על מנת לקבל תמריץ לעשות משהו בנדון. בניגוד לכך, הרדיפות של האגו, לא משנה עד כמה מעולים ההישגים שלכם, לעולם לא יעניקו לכם שלווה ובטחון, ולא את התחושה של היותכם הטובים ביותר שאתם מסוגלים להיות.
המניע של האגו עשוי להראות כנותן לכם כוח מעל האחרים; אבל לעולם המניע לא יכול לתת לכם ריבונות ועצמאות (אי תלות). כך שבמוקדם או במאוחר, האשליה של כוח מעל האחרים נחשפת כזיוף.
אני מייעץ לכל מי שמחפש עזרה, כמו גם לאלו שמשמשים כמסייעים (הלפרים), להגדיר בבהירות רבה את המטרה שלכם. מהי מטרתכם? עד כמה רחוק אתם מייחלים להגיע? האם אתם מתחייבים באופן מלא? אז דמיינו את הסימפטומים המוגדרים שאתם רוצים להסיר. כל הפרעה היא רק סימפטום של המחלה הבסיסית של הזדהות האגו באופן בלעדי, ואין זה משנה איך אתם מכנים זאת: נוירוזה, מחלה, עיוות, אומללות. אתם חופשיים להסיר את הסימפטומים. שיקלו מה תהיה המשמעות של הסרת הסימפטומים על עתידכם. מה אתם מדמים בנפשכם לאחר מכן? האם אתם מדמים שאפשרי להגיע ליותר? מהו היותר הזה? איך יהיו חייכם עם היותר הזה? או האם אתם מתחייבים באופן מלא למצוא מי אתם באמת, מה אפשרי עבורכם? אני מאמין שאלו שבאמת חושבים על כך וקולטים נכונה את המשמעות הכוללת של שאלה חשובה זו, השואלים עצמם בבהירות ללא אשליות, יגיבו באופן מלא לחיים במלוא הווייתם.
הבה נדון במחויבות המלאה לעצמי האמיתי. כולכם חוויתם ברמה מסוימת, על ידי מדיטציות, שהיקום מכיל טוב בלתי מוגבל, שזמין עבורכם אם אתם נפתחים כלפיו. ישנם זמנים שאתם חווים באופן חי ותוסס את האמת ואתם יודעים, ללא צל של ספק, שהחוויה שלכם איננה מקרית ולא אשליה. אתם יודעים שזו עובדה. במצב הזה, העמדה שלכם ברורה, חופשית ונינוחה. אתם משוכנעים עמוקות באמת זו ובוטחים בה. אתם חשים ראויים ולפיכך לא נרתעים מהגשמה; ולכן היא מגיעה. כל ההוויה שלכם מהדהדת עם רטט חיובי ובונה ללא כל קונפליקט. אתם לא חשים אנוכיים בשל המשאלה לחוות יופי; גם אינכם נמנעים מלתת את הכי טוב שקיים בכם.
אך ישנם גם מקרים שהדברים לא פועלים בדרך הזו. גם אם בתחומים מסוימים בחייכם כבר חוויתם התגשמויות חיוביות שכאלו, בתחומים אחרים אינכם מצליחים לעשות פריצת דרך.
הניסיון להשיג את הטוב הבלתי מובחן בעזרת עצמי האגו, לא מצליח. במקום שבו העצמי האמיתי שלכם לא מופעל, הדלתות ליקום נעולות. זה לא בגלל שסמכות אוסרת כלשהי החליטה שאינכם ראויים להגשמת דבר זה או אחר. זה פשוט כי משהו בתוככם חוסם את הדרך ועליכם למצוא מהו הדבר הזה להיפטר ממנו.
תהיה אשר תהיה החסימה, היא גורמת לכם לפחד משחרור האגו. ואז אתם נשארים ממורכזים באגו החיצוני ומכווננים אליו. האגו החיצוני אינו מתואם עם העולם המאוחד של כל הטוב כי האגו הזה מפוצל (מהעולם המאוחד) בצורה דואלית. הוא יכול להיפתח רק לטוב חלקי, שבו קיים – כמו תמיד במצבים של דואליות – צד אחר, לא רצוי. צד לא רצוי זה עלול להחליש את השאיפה לטוב- באופן לא מודע לחלוטין. כמו כן, מה שעומד בדרך לשחרור האגו הוא תמיד, כשחושפים אותו לגמרי וכשמבינים אותו, דבר שפוגם ביושרה ומעוות את מבנה האישיות. לפיכך, המצפון הפנימי העמוק מרגיש לא ראוי לכל הטוב ונרתע ממנו. הפגם הזה באופי גורם לאישיות לא להיות מסוגלת להתמודד עם הטוב, אפילו איפה שהוא בנמצא.
רק העצמי השלם יכול להתייחס לטוב השלם ולהתאחד אתו. אתם יכולים לבחון זאת ברגע זה. קחו בעיה כלשהיא שאתם עובדים עליה. זו יכולה להיות בעיה חיצונית שאתם רוצים לשנות, או מצב פנימי שאתם רוצים להתגבר עליו. עשו מדיטציה, הרחיבו עצמכם ונסו להגיע ליעד המלא. דרשו את המטרה הזו. עד כמה נפוצה הרגשתכם, שבלתי אפשרי לעשות זאת! בדקו זאת כעת. אף על פי שאתם באמת רוצים לתבוע את המטרה שלכם, אתם עדיין חשים שמימושה בלתי אפשרי. יש קיר כלשהו שאינו מאפשר לכם להצליח. אסור לכם, בשום נסיבות, להתעלם מקיומו של קיר זה או לייפות אותו. אסור לכם לעולם להשתמש בלחץ הבא מהרצון שלכם בכדי להתגבר על ה"לא" של הקיר. כפיה זו תרחיק אתכם מהעצמי האמיתי הפנימי ולכן מהמטרה הכוללנית ומהמציאות של החיים שבהם כל הטוב בר השגה. במקום זאת, עליכם לפרש את המשמעות של הקיר. תרגמו זאת למילים ברורות. אם אתם מטילים ספק שאתם יכולים להשיג את היעד שלכם או שחשים אשמה אם תשיגו זאת; או שיש לכם תחושה שאינכם ראויים לכך, או שאתם פוחדים מדרישות החיים כשיהיה בידכם היעד; אלו עדיין לא מסתכמים לתשובה הסופית.
ההסתייגות הפנימית בהכרח מקושרת לפגם באופי שעדיין לא ממש נפגשתם אתו פנים אל פנים, גם אינכם רוצים לפגוש, כי אינכם רוצים לזנוח פגם זה.
שינוי אופי הוא הכרח מובהק על מנת להיות מסוגלים להשיל את ההזדהות של האגו. כשאני אומר "להשיל", אינני מתכוון במובן של וויתור על האגו; אלא להשתמש בו כמכשיר למציאת ההוויה הפנימית ואחר כך לאפשר לאגו להתמזג עם ההוויה הזו. יש להבין באופן ברור שהתמזגות כזו אפשרית רק כשפגמים מסוימים באופי כבר הותמרו או כאשר האדם שואף ומוכן באמת להתמיר את הפגמים בכנות מלאה וללא תחבולה. חייבת להיות מחויבות מלאה, ללא התיימרות או העמדת פנים. כשזאת היא התגובה המוחלטת שלכם לחיים, זרם החיים יהפוך למובחן (שיבחינו בו) והנחייתו החכמה ומלאת המשמעות יהפכו לנוכחות רבת עוצמה בחייכם.
התרכזנו זמן רב, ידידיי, במציאת הטעויות, התפיסות המוטעות והפגמים, שהינם כמובן תלויים זה בזה. למעשה, הזהרנו תמיד שלא תשפטו את עצמכם או תטיפו לעצמכם מוסר, כיוון שהטפת מוסר עצמית שכזו היא מכשול, ולא עזרה. הגיע הזמן כעת להכיר באופן ברור בהבדל שבין הטפת מוסר לבין השאיפה להתמרה, כיוון שאני מאמין שרובכם נמצאים כעת בעמדה שבה אתם יכולים להבין בלבכם את ההבדל הזה – והבנה זו היא הדבר החשוב באמת.
שפיטה, הטפת מוסר ופרפקציוניזם, אודותיהם דיברתי בהרחבה בעבר, מתרחשים כאשר ערכים מבוססים על סטנדרטים חיצוניים. מטרתם היא לרצות אחרים, להתאים לסטנדרטים חיצוניים, לרצות להרשים אחרים. הטפת מוסר תמיד נוטה לגרום לאחרים להכיר עד כמה צודק, טוב או נעלה הוא העצמי. היא תמיד צריכה להוכיח משהו. במידה שבה מתקיימת האיכות של הטפת מוסר, היא מתקיימת רק על בסיס של מראית עין ולא בגלל שהפרט אכן מוטרד מהנושא כשלעצמו. ייתכן שמשלמים מס שפתיים לנושא של התחשבות אמיתית ברגשות ובזכויות של אחרים, או לשחרור העצמי האמיתי של אחרים או של האדם הנדון, אך עמוק בפנים זה איננו המניע. המניע הוא מראית עין, להוכיח משהו.
משאלה אמיתית להתמרה של פגמי אופי אינה עוסקת כלל בהופעה חיצונית וב"מה חושבים אחרים". היא עוסקת אך ורק בהתמרה עצמה, בלי קשר להאם אחרים רואים ומעריצים זאת או לא. הטפת המוסר וההאשמה העצמית המזויפות, המזיקות, המענות והמכשילות, נושאות בחובן תמיד התעקשות פנימית עמוקה שלא להשתנות. לכן, הטפת מוסר היא תנועה פנימית מעונה, כשההכרה בפגם כואבת באופן בלתי נסבל רק בגלל שהאדם מסרב לוותר עליו. כיוון שהטפת מוסר מסרבת לוותר על נטייה שלילית, היא מביאה בעקבותיה שליליות רבה יותר, על אף מראיתה החיצונית, שנדמית כמביעה כנות בראיית הפגם וסטנדרטים גבוהים של מוסריות, בגלל שהאדם הוא כה אומלל עקב נוכחות הפגם.
המשאלה האמיתית להתמיר פגמים אינה כורעת לעולם תחת הנטל של הכרה לא נעימה בפגם, ולא משנה מהו, רק הודות להיותה אמיתית. במשאלה זו, קיימת אהבה – האהבה ליקום, לתרום לחיים באמצעות עצם ההוויה של האדם. דבר זה מקל על הלב גם אם האדם אינו מסוגל להתמרה מיידית בגלל שעליו עוד להבין קישורים חסרים. זה יהיה קנה מידה עבורכם, ידידיי, בהמשך נתיב ההתמרה שלכם. כשהעיוות שמתגלה פוצע עמוקות את הנפש וגורם לכם להיות חסרי תקוה בנוגע לעצמכם וליכולתכם להתמיר את הפגם, דעו שברמה עמוקה יותר של הווייתכם אינכם רוצים לוותר על נטייה זו עצמה. ואז גלו מדוע אינכם רוצים בכך.
כאשר אישיותכם מכוונת לתנועת נשמה חיובית, השפעת הדבר תהיה שלא יהיה כל מכשול בפני התמרה של פגמי אופי וכתוצאה מכך לא יהיה כל מכשול בפני שפע הטוּב הבלתי מוגבל הזמין ביקום לכל אדם ואדם. נסו לבצע תנועה פנימית זו על ידי כך שתתנו לעצמכם לזרום החוצה באישור מלא במקום בשלילה הישנה. כשתוכלו לבצע את התנועה הפנימית הזו, כשתנועו לקראת העולם מתוך עמדה פנימית רגועה של היות מוכן לתת ולקבל כאחד, התמרה לא תראה כמסוכנת. היא תראה כהתנסות נפלאה. לכן, כשאתם יוצאים את עצמכם תקועים בשאיפתכם להגיע לטוּב הבלתי מוגבל והבלתי מובחן של הכוח היצירתי ביקום, שמצוי בתוככם, מצאו את המפתח – מהו? – לא רק היכן שאתם שליליים באופן שבו אתם מבטאים את משאלתכם, אלא גם היכן שהמשאלה קשורה עם השליליות שנדמית כה קשה לויתור. יש פגם אופי שקשה באותה המידה לוותר עליו. כיוון שכל עוד אינכם מזהים את פגם האופי התואם, השליליות בהכרח נשארת. שליליות זו לא מאפשרת התפתחות, ביטחון, שלום, הנאה עילאית. היא לא מאפשרת את הכוחות היצירתיים בתוך עצמכם. דבר זה יוכל להיות מפתח עבור רבים מכם.
זמן רב היה עלינו לעסוק בעיקר בחשיפת הפגמים והאשליות, בעובדה שאתם שליליים או הרסניים, שאתם מכחישים ושוללים. זה היה חשוב ביותר. כעת, ניתן לדמות שלב עיקרי השני: השלב שבו אתם מתאמנים בהרחבה של עצמכם לתוך היקום. בכל מקום בו תצליחו מפני שבתוך תוככם הינכם חופשיים, תראו הגשמות חדשות בחיים שלכם כפי שלא היו מעולם. איפה שאתם חשים עדיין חסומים, לא מסוגלים להאמין בכך, לא מסוגלים לממש זאת – תמצאו היבטים של עצמכם שלא יכולתם להוציא החוצה בעבר. עכשיו, תזהו את ההיבטים האלו כעיוותים של מבנה האישיות שלכם מבלי להיחשף לסכנה הקודמת של סגירת הדלת על ידי העמדה המזיקה שלכם של הטפת מוסר. החופש שלכם, במובן זה, יכין את הבמה להחלטה לשינוי, שמידת כנותה הפנימית יכולה להיבחן על ידי מדיטציה שתעשו על הנושא.
עד כמה אתם רוצים באמת את ההתמרה? מדוע אתם עדיין מסרבים להתמיר את הפגמים? ברגע שתהיו באמת מוכנים להתמיר אותם, כבר לא תמצאו דלת סגורה. תרגישו נעים בתנופה אל היקום הבלתי מוגבל. תוכלו להרחיב עצמכם אל תוך היקום וכתוצאה מכך להרגיש בעלי ערך ומסוגלים לקבל מהיקום. ואז, כל הטוב שאתם חפצים בו לא יהיה לו צד אפל.
באותו זמן גם תבינו את הערכים האמיתיים ותסלקו את המוסר המזויף, שמבוסס על כל שיקול שאיננו ההתפתחות של העצמי האמיתי. ככל שאתם באמת מוכנים יותר להתמיר פגמים, כך יש פחות נחיצות לערכים החיצוניים הכפויים. הם לעתים קרובות חסרי משמעות, במיוחד מנקודת הראות של קריאת החיים שמצריכה את התגובה והמחויבות השלמים שלכם.
כעת, למה אתם כה מפחדים מהמחויבות השלמה הזו לחיים? מוויתור על זהות האגו? מהגילויים החיוביים שיכולים להעשיר אתכם? מדוע אתם מתנגדים לטוב ונלחמים לשמר את המאבק הכאוב ואת הסתירה הבלתי- פתירה? מדוע אתם מפחדים מהטוב שמשחרר אתכם? ומדוע אתם שמים את מבטחכם באגו הכלוא של העצמי החיצוני הקטן ושל הערכים החיצוניים המועטים? יש מספר תשובות לשאלות אלו, תלוי בזווית הראיה. הבא נבחר, תחילה, את הגישה הבאה.
כשאתם מטילים ספק במציאות גדולה יותר ולא לוקחים סיכון, אתם נשארים בעולם של דואליות. כפי שאתם יודעים, העולם הדואלי מאופיין על ידי הסתירה הבאה: "אם אני לא אנוכי, אני חייב לסבול. אני לא רוצה לסבול. אבל אם אני אנוכי, אהיה דחוי, יבוזו לי, לא אהוב, אוותר בודד. וגם זהו סבל". במאבק זה אתם פוסעים הלוך ושוב בחיפוש אחר פתרון. ככל שאתם מאמינים יותר ב"אמת" מחויבת המציאות של שתי החלופות האלו, כך אתם מוכרחים לחוות את החיים בהתאם לחלופות. אתם לא מעיזים להיות לא אנוכיים; אינכם יכולים לרצות לחלוטין להיות לא אנוכיים מכיוון שהמשמעות היא לוותר על מה שאתם מאמינים שהוא הגשמה אישית ואושר. גם אינכם יכולים להתחייב באופן מוחלט לחיים של אנוכיות חלקית בגלל הנוכחות התמידית של העצמי האמיתי שלכם וחלקית בגלל הפחד שלכם מהדעה של העולם (עליכם). זוהי הטרגדיה של המאבק חסר הטעם. אינכם יכולים לחלץ את עצמכם מהתסבוכות של המאבק כל עוד אתם מזדהים עם ומפקידים עצמכם בידי הערכים, החוקים והתפיסות של הגיון האגו.
כשאתם רוצים לעבור שינוי, עליכם לרצות לוותר על אנוכיות והשאיפה לרמות את החיים, את עצמכם ואת האחרים בכל צורה שהיא. אינכם יכולים לסכן זאת כליל כשזה טומן בחובו את ההקרבה של כל מה שאתם רוצים. אבל המצב הכאוב ביותר הוא חוסר החלטיות וזה נכון בכל השלבים. זהו הגורל שלכם כל עוד לא התעליתם על רמת האגו של המציאות. אינכם יכולים להשלים עם מימוש וחוסר אנוכיות, אי אז אתם נשארים מהססים אתם ממשיכים להיטלטל בין שני המחנות. אם הרבה אנשים היו מסוגלים להתחייב באופן שלם לחיים של אנוכיות, הם היו יוצאים מכך במהרה מפני שהם היו מזהים שהאנוכיות לא מובילה לשום מקום, שהיא לא מובילה לגאולה שהם מחפשים, לא בלב שלם, בשני המחנות.
כולכם נמצאים במאבק הזה, כל אחד מכם. כל הבעיות שלכם הן ביטוי ותוצאה ישירה של הדואליות הזו. התבוננו בבעיות שלכם, לכו מספיק עמוק לתוכן ותראו שאכן זה כך.
אתם מפחדים מהדחפים של העצמי היותר גדול ויותר חכם; אבל אינכם רוצים בלב שלם להתחייב אליו (אל העצמי) כל עוד אתם מאמינים שהחלטתכם תגרום לכם לחסרון כלשהו.
העובדה שאתם מסוגלים להשיג ולקבל את הטוב מהיקום רק כשתתגברו על הפגמים שלכם עשויה, במבט ראשון, להיראות כמו המושג של גמול ועונש. אני יכול לומר שהמושג הזה הוא עיוות של התהליך שהסברתי. גמול ועונש משערים שסמכות חיצונית מחלקת את התוצאות הראויות למעשים ולעמדות של האנשים. גמול ועונש לעתים קרובות נתפסים כאמורים להתרחש רק בעולם הבא. מה שאני מסביר, מכל מקום, הוא מנגנון שמתרחש בתוך האישיות. העצמי הפנימי ביותר מודע לחוסר ההתאמה של השגת הטוב ביותר בו בזמן שמסרבים להעניק את הטוב ביותר. יתרה מזאת, לקבל את הטוב ביותר הוא נטל שמפחדים ממנו כשלא מוכנים גם לתת את הטוב ביותר. באופן הפוך, לתת למישהו את הטוב ביותר זה בלתי אפשרי כשמשייכים את זה להקרבה ולנחיתות. הקיום של אמונה בגמול ועונש מכסה על הייאוש העמוק לפיו אנוכיות מביאה מחסור, כך שהאדם נאלץ לעצור בעד השאיפה המלאה לאהבה ולנתינה. המושגים של גמול ועונש, בכל צורה בה הם מתקיימים, הם פיצוי למציאות הבלתי נסבלת שאותה אנו חווים כשאנו בדואליות.
כאשר העצמי האמיתי מופעל, הסתירה הזו לא מתקיימת יותר. ניתן להפעיל את העצמי האמיתי כשהסתירה המסוימת הזו בתוככם יוצאת מהמסתור. בתוך המציאות של המרכז הפנימי, הפיצול לא מתקיים יותר. תמצאו שזה אפשרי באותה מידה לתת מעצמכם מכל הלב לאהבה, להיות לא- אנוכיים, להיות ענווים, לזנוח את ההתרכזות בעצמו של הילד המפוחד, לאפשר לאחרים להיות משוחררים- לא משנה מה המשמעות של זה עבורכם; ויחד עם זאת לא להיות מפסידן. במהרה, ההרגשה שלא בהכרח חייבים להיות מפסידן תשתנה להכרה שלהיות מנצח זה אפשרי. תחילה, תבינו שלהיות מנצח זה אפשרי; אחר- כך, שהדבר קשור באופן בלתי ניתן להפרדה עם הגינות של העצמי. זה יהיה כך מפני שתהיו משוחררים דייכם לרצות בשניהם.
כשתיקחו אחריות להתמיר את הפגמים שלכם, תאהבו את עצמכם מספיק על מנת להיפתח לכל הטוב שרוצה להגיע אליכם. כשתתחילו להצליח בהתמרה תהיו חזקים מספיק כדי לשאת את האושר. תוכלו לדרוש את המיטב כשאתם בתהליך ההתמרה של מה שגורם לכם לא לאהוב את עצמכם, בין אם אתם מודעים לאי האהבה העצמית, או לא; בין אם אתם עדיין משליכים את השנאה העצמית שלכם על אחרים, או לא. אז תגשימו את האמת של המציאות המוחלטת ושל העצמי האמיתי שלכם: שאין גבול להתרחבות. דרך ההתפתחות הזו, האינטואיציה שלכם תיהפך לחזקה ולאמינה. אז תשמעו את הדרישה של זרם החיים האישי שלכם, ותוכלו לעקוב אחריה. יהיה לכם האומץ ללכת בעקבותיה, בין אם היא נראית מתאימה לציפיות, לחוקים ולערכים חיצוניים, או לא. כל עוד אתם מאד נחושים ללכת בעקבות הערכים הפנימיים, הערכים החיצוניים יפסיקו להיות חשובים, אם זה במחשבה שלכם או בביטוי החיצוני של חייכם. לכן, לא תפחדו עוד כשחייכם לא יתאימו למוסכמות. החיים החיצוניים ישביעו רצון ואף חיכוך לא יצמח. העולם יהיה מתואם איתכם.
יש שני מפתחות חשובים עבורכם בהרצאה זו, שייתכן והם הנקודות אותן אתם מחפשים בכדי לצאת מצוואר הבקבוק הרגעי. אני מסכם אותם בקצרה:
- מהי מטרתכם בחיים? מהי מטרתכם בנתיב? עד כמה רחוק אתם שואפים ללכת? האם אתם רוצים להסיר רק תסמינים אחדים? או שאתם שואפים להגשמה עצמית מלאה, להפעלת המרכז הפנימי בו הכל טוב, בו יש גאולה מחרדה, מחוסר בטחון ומבלבול ?
אם כך הוא, האם אתם מוכנים לשלם את המחיר של התמדה ומחויבות מלאה? המחויבות המלאה מובילה לאפשרות המלאה שאתם מכילים. האפשרויות הבלתי מוגבלות של הווייתכם הפנימית ביותר מאפשרות לכם להגשים טוב בלתי מוגבל. - מצאו את הנקודה המדויקת היכן שהמשאלות החיוביות שלכם חסומות, היכן שאתם מרגישים שאינכם מצליחים לפרוץ, ואז שאלו איזה פגם באופי לא מאפשר לכם לנטוש את העמדה של הרס העצמי ושלילה עצמית?
- הצהירו בבהירות שאתם רוצים למצוא את זה. כשתמצאו את הפגם, עדיין יהיה לכם זמן להחליט האם אתם רוצים לוותר עליו, או לא. אם לא, מצאו מדוע לא. אותו המושג נמצא מאחורי ההתעקשות על היצמדות למשהו שמפר את היושרה וההגינות שלכם, שחוסם את הטוב ביותר שיש לכם להציע ואת הטוב ביותר שאתם יכולים להיות. זה משבש ופוגם בכבוד העצמי שלכם.
ייתכן ואין לכך ביטוי חיצוני גס. ייתכן וזו חריגה נסתרת וקטנה שנראית כבלתי מזיקה לאיש; אבל היא תמיד מזיקה, בין אם אתם מודעים לכך או לא. ההתקדמות שנחווית באופן נמרץ על ידי אחדים מכם היא ביחס מדויק לנכונות שלכם ולפתיחות. אין מסתורין לגבי מה מביא את ההתקדמות, כי הנתיב הזה חייב לעבוד כאשר נכונות ופתיחות קיימים. על אלה ביניכם שאינם מרוצים מההתקדמות שלהם לשאול באופן עמוק ובכנות: "איפה נסוגותי/ נמנעתי/ עצרתי ? איפה לא רציתי ללכת עד הסוף? איפה איבדתי את הבהירות של המטרה? ואיפה ניתקתי את המטרה מהיכן שאני נמצא כעת כי אני לא רוצה לחשוף את עצמי?"
אתם נמנעים מלראות שאתם עוצרים בפחד ובבושה; הם מכשולים בלתי נחוצים בהם אתם משתמשים כדי לחסום את הדלתות לשחרור. אלו מכם שהתקדמו וחשים בהתלהבות של התהוות חיים חדשים יש להם הרבה יותר למה לצפות בשקיקה, כי עכשיו תחזקו את הכוחות שלכם. תוכלו להפעיל אותם (את הכוחות) יותר ויותר בכדי להסיר את המכשולים של האשליות שעדיין נותרו ולכוון את עצמכם למה שהוא נצחי בתוככם, מה שאף פעם לא בסתירה או מיוסר. תלמדו לחוות את זה כמו מציאות חיה.
היו מבורכים. קבלו את החוזק ואת האהבה שזורמים קדימה. היו בשלווה. היו באלוהים!
נערך על ידי ג'ודית וג'ון סאלי