סיכמה: ליאורה ורדי
חלק מכם מרגישים אוזלת יד. אתם שואלים: לאן נתיב זה מביא אותי, כאשר אני עדיין לא מאושר ומבולבל כאשר הייתי קודם לכן? אני רוצה להזכיר לכם, שאלה שמרגישים שחרור ומודעים לצמיחתם גם כן עברו דרך שלבים בהם הרגישו כמותכם כעת. אך הם התמידו וכעת מתחילים להרגיש תוצאות מאוד מוגדרות. כמו כן ברצוני להזכירכם, שכאשר אדם חווה עמידה במקום, זה תמיד בגלל חוסר רצון פנימי, אולי חבוי, להתמודד עם תחום מסוים בו. התנגדות זו קשורה תמיד לתחום שבו הכי חשוב לגעת, בשלב הנוכחי. זו הסיבה מדוע אתם מרגישים תקועים. לכן אני מציע לכם לשאול את עצמכם מה אינכם רוצים לראות בעצמכם, והאם אתם שומרים על אותו דבר חבוי על ידי שימוש בהצדקות, רחמים עצמיים וחוסר תקווה, או משתמשים ברציונליזציה שטחית ומאשימים נסיבות חיצוניות. בדקו את עצמכם ותראו שהעמידה במקום סיבתה התחמקות מאמת פנימית. כאשר תכירו בכך, תהיו במקום מתקדם הרבה יותר לקראת שחרור וצמיחה.
קל להתמקד בפעולות שטחיות ולשכוח שאתם צריכים רצון פנימי מלא על מנת להתייצב בפני כל דבר בפנימיותכם. התמקדות באירועים חיצוניים מובילה בקלות להטעיה עצמית.
ההבדל בין עצב לדיכאון:
במצב של עצב אתם מקבלים ללא רחמים עצמיים עובדה מכאיבה בחיים כדבר הנמצא מעבר ליכולת שלכם לשנותו. כאשר אתם עצובים באמת ללא דיכאון, אתם עצובים בגלל אירוע חיצוני, ויודעים שהוא עתיד לעבור. במצב של דיכאון, האירוע החיצוני יכול להיות אותו דבר, אבל רגשות הכאב שלכם נובעים מסיבות אחרות. למרות שאינכם יכולים לשנות את האירוע החיצוני, אתם יכולים לשנות משהו בתוככם, אם תראו את הסיבות האמיתיות לסבל שלכם. והסיבות האמיתיות הן פגיעה, התנגדות, קנאה או מעשה עוול שנעשה לכם על ידיכם או על ידי מישהו אחר.
אתם חסרי אונים להביא עצמכם להרגיש אחרת עד אשר תתפסו לחלוטין מה קורה בתוככם. זו הסיבה לכך שדיכאון קשור תמיד עם תסכול וחוסר אונים. אתם לא מרגישים חסרי אונים כלפי אירוע חיצוני שאינכם יכולים לשנותו, אם יש לכם גישה בריאה כלפיו. אתם מרגישים מדוכאים רק אם אינכם יכולים לשנות אותו כעת, מיד. אך אתם יכולים לשנות משהו בחייכם, בעמדה שלכם, אם אתם מסכימים להתבונן בתוככם. כאשר אינכם יכולים לקבל דבר מה על ידי הרגשת עצב, זה בגלל שהנסיבות החיצוניות אינן הסיבה האמיתית לכאב שלכם.
ניקח לדוגמה מוות של אדם אהוב. אם אתם באמת עצובים (ללא שום רגש אחר), רגשות העצב שלכם הינם אך ורק בגלל האובדן. פה יש משהו שאינכם יכולים לשנות, אך למרות העצב אתם יודעים שלבסוף תקבלו את המצב. אפילו בשלב החמור ביותר של הכאב אתם יודעים ומאמינים עמוק בתוככם, שחייכם ימשיכו, ולא יהיו חייבים להיות עלובים יותר בגלל השכול, ולא משנה עד כמה אמיתית היתה האהבה שלכם לאדם שעזב. כאב זה לא ישאיר צלקת, משום שכל רגש בריא, אמיתי וישיר הינו חוויה מעשירה לישות הכוללת שלכם.
כאשר אתם מדוכאים בגלל אובדן אדם אהוב, יש בכם רגשות מבולבלים ודו משמעיים אליהם אינכם מודעים. הם מטרידים אתכם ואתם משייכים אותם לכאב הלגיטימי בשל האובדן. בכך אתם משתמשים באירוע תקף ואקטואלי בכדי לכסות דבר שאינכם מוכנים להתייצב מולו ולהשלים איתו. אולי אותו דבר קשור עם האדם שעזב, כגון אשמה או התנגדות, או שהאובדן האיץ איזה קונפליקט פנימי מטריד ולא פתור בכם. ואולי שני הדברים. אולי יש לכם הזדהות עם אותו אדם ואתם חווים את פחד המוות שלכם אך לא מביאים זאת למודעות. וכל עוד אינכם מודעים לכך, אינכם יכולים להתמודד עם זה. דבר זה גורם דיכאון, ובניגוד לעצב, דיכאון הינו רגש מאוד חונק, מתסכל ולא בריא.
הבה נראה מהו רגש לא בריא. רחמים עצמיים הם תמיד תוצאה של דיכאון. זהו רגש לא בריא משום שהוא אינו מבוסס. תמיד ישנו מוצא אם אתם נכונים לראות אותו. במצב של רחמים עצמיים אינכם נכונים לראות את המוצא. במקום זה, אתם דורשים שהעולם סביבכם ישתנה. שאחרים יסמפטו אתכם ויתנו לכם "הנחות". יתר על כן, במצב של דיכאון, אתם מרמים את עצמכם לגבי הסיבה האמיתית לאומללות שלכם. אתם משתמשים בסיבה שגויה אותה אתם מכנים "לגיטימית" בכדי להצדיק בריחה מעצמכם וכדי לחזק את הרחמים העצמיים שלכם. לכן אתם מפעילים בצורה מרומזת זרם כופה כלפי העולם. ויותר מכך: דיכאון אינו בריא משום שאתם נשארים ללא שינוי, מקבלים את מה שלא צריך לקבל כי למעשה יכולתם לשנות אותו אם הייתם מתייצבים בפני עצמכם. באותו זמן אתם נלחמים כנגד מה שלא ניתן לשנות. כל אלה מאפיינים את המצב הלא בריא של דיכאון.
הדוגמה של אובדן אדם אהוב היא חזקה למדי. ישנן כה הרבה נסיבות שבהן האדם מדוכא עקב סיבות חיצוניות פחות חזקות, ולפעמים בכלל ללא סיבה. האדם פשוט אינו יודע מדוע הוא מדוכא. הוא עלול לנסות למצוא תירוצים לגיטימיים, אך בליבו הוא יודע היטב שהסיבה האמיתית לרגשותיו אינה אותם דברים שבהם הוא מנסה לשכנע את עצמו.
חשוב להבין זאת כאשר אתם מרגישים מדוכאים. כאשר אתם מאמינים שאתם עצובים בגלל סיבה חיצונית, בחנו את רגשותיכם. האם זה באמת עצב? האם אינכם מרגישים חוסר תקווה ותסכול? האם אתם חופשיים מרחמים עצמיים? האם אתם מרגישים חזקים ובטוחים מספיק בכדי לדעת שחייכם אינם יכולים להיפגע מנסיבות מחוץ לעצמכם, ולא חשוב עד כמה כואבת עלולה להיות סיטואציה בחייכם? אם אינכם יכולים לענות על השאלות האלה בצורה חיובית, אתם צריכים להשתמש בבחינה פנימית כדי למצוא את הזרם הסמוי המכרסם שגורם לדיכאון. רק אז תוכלו לשחרר עצמכם לתמיד מהסיבה שגורמת לכם שוב ושוב לדיכאון. לא על ידי הדחקת הרגש אלא על ידי התבוננות שלווה ברגש עם כוונה להבנתו.
ביטול הסיבה לדיכאון משרת לא רק את מטרת השחרור שלכם מרגשות לא נעימים, אלא גם משחרר אתכם מתכונות שכעת יעבדו בשבילכם לעומת שיעבדו כנגדכם. דיכאון גורם לכם להרגיש כאילו החיים חומקים בלי שתנצלו אותם במלואם. החיים אינם יכולים להיות חוויה דינאמית כאשר אתם בדיכאון.
כל סבל בנפש מונע חיים. הוא גורם לכך משום שהוא מונע בעדכם להשתייך לאחרים. דיברנו על חשיבות היחסים. למדתם שיחסים פוריים יכולים להתקיים רק ברמה שבה הנפש שלכם בריאה וחופשייה. לשם כך עלינו להבין יותר לעומק מה הם יחסים והשתייכות.
מה הם החיים? ישנן הרבה תשובות, אך מעל לכל, החיים הם יחסים (או קשר) (relationship). אם אין לכם קשר עם שום דבר, אינכם חיים. החיים, או היחסים, הינם יחסיים לעמדות שלכם. אתם יכולים להשתייך בצורה חיובית או שלילית. אך ברגע שאתם משתייכים, אתם חיים. זו הסיבה לכך שאדם שמתייחס בצורה שלילית, חי יותר מאשר אדם שמשתייך מעט. אין אדם שאינו משתייך בכלל כי לא ניתן לחיות בצורה כזו. יחסים הרסניים מובילים לשיא שמוביל לבסוף להסרת ההרס, בעוד שחוסר השתייכות, אפילו תחת מסווה של שלווה מזויפת, מוריד את האדם למטה כל הזמן.
המילה יחסים ישימה לכל דבר, לא רק לבני אדם. ישנם יחסים עם אובייקטים, עם מושגים ורעיונות. ישנם יחסים עם נסיבות בחיים, עם העולם, עם עצמכם, עם מחשבותיכם ועמדותיכם. במידה בה אתם מתייחסים, כך לא תחוו תסכול אלא תחוו תחושה של הגשמה.
מכלול אפשרויות ההשתייכות הוא עצום. אפילו המינרלים משתייכים, אך רמת ההשתייכות שלהם מוגבלת לרמת החיים שלהם. למעשה האובייקט הוא מינרל משום שאין ביכולתו להשתייך יותר. המינרל משתייך על ידי העובדה שהוא מאפשר לעצמו להיות נתפס ושישתמשו בו. כך הוא משתייך בצורה פסיבית. יכולת ההשתייכות של חיה היא יותר דינאמית. החיה מגיבה לחיות אחרות, לטבע ולבני אנוש.
האנשים שמעורבים עמוקות באחרים, לא פוחדים מהשתייכות, לא מכסים על רגשותיהם וחוויותיהם, יכולים לאהוב ומאפשרים לעצמם לאהוב.
האדם הממוצע יכול להשתייך היטב בתחומים מסוימים בחייו וחסום מאוד בהשתייכות בתחומים אחרים. ההטעיה הגדולה ביותר היא כאשר נראית השתייכות טובה על פני השטח, אך היא ללא עומק והבנה פנימית. אז קל לרמות עצמכם ולומר "ראו כמה הרבה חברים טובים יש לי". עם זאת האדם עלול להיות לא מאושר, בודד ולא מסופק. זה סימן לכך שהיחסים אינם טובים או שהאדם אינו מוכן באמת להשתייך.
אינכם יכולים להיות בודדים או אומללים אם היחסים שלכם אמיתיים. הדרך שבה אתם משתייכים עשויה למלא פונקציה שטחית. ביחסים שבהם האני האמיתי שלכם לעולם אינו מתגלה, אינכם מסופקים. ואז אתם מונעים בעד אחרים מלהשתייך אליכם. וזה קורה בגלל פחד לא מודע מחשיפה, בגלל קונפליקטים פנימיים שונים. כל עוד אינכם מוכנים לפתור אותם, לא יכולים להיות לכם יחסים משמעותיים ולכן אתם לא מסופקים.
לעיתים לא ברור לכם מה מרכיב יחסים משמעותיים. לפעמים נדמה לכם שהחלפת דעות היא הקריטריון, ולפעמים נראה לכם שזה הנאה מינית הדדית. שני הדברים אינם בהכרח יוצרים קשר עמוק. הקריטריון היחידי הינו עד כמה אתם אמיתיים, פתוחים וללא הגנות. עד כמה אתם מוכנים להרגיש, להיות מעורבים ולחשוף עצמכם ואת כל אשר חשוב לכם. לפני כמה אנשים אתם יכולים לבטא את הצער האמיתי שלכם, את הצרכים, הדאגות, הכמיהות והשאיפות? מעט מאוד. ברמה שבה תרשו לעצמכם להיות מודעים לאותם רגשות, תמצאו מעט אנשים שאיתם תוכלו לחלוק את הרגשות ושהם יבינו אתכם באמת. אם אתם נסוגים מעצמכם, כיצד תוכלו להיות נכונים להשתייך לאחרים ולחלוק איתם את מה שאינכם נכונים להכיר בעצמכם?
אותו אדם שאץ לספר לכולם וחושב שזו הוכחה לכנותו ופתיחותו, מכסה למעשה על אותם דברים שאינו מספר אפילו לעצמו.